ויוסף אברהם עה

דבנ"ד שבא הבעל בטענות אחרות שהיא עוברת עד"י מצד שהיא מקללת אותו ואת אמו וגם מדברת על עסקי תשמיש נראה שבאלו הטענות יכול לגרשה בע"כ דהא פשיטא דערות דבר הכתוב בכתובה לא נכלל בה עוברת על דת מצד שהיא מקללת אותו ואת אמו ומדברת על עסקי תשמיש דאף דהרא"ש כתב בפ' המדיר בטעם עוברת משום פריצות ומשום חשד זנות נראה פשוט דהרא"ש ז"ל או או קתני דהא יש דברים השנויים במשנה דלאו משום חשד זנות כגון המקללת יולדיו בפניו ויש מהם משום חשד זנות כגון יוצאה וראשה פרוע וא"כ כשכתב תנאי זה בכתובה אלא א"כ מצא בה ע"ד כוונתו זנות ממש והמסתעף ממנו כגון מדברת עם כל אדם אבל ההיא דמקללת יולדיו בפניו לא כיון בתנאי אלא הניח הדבר לדין תורה. וגם אפשר לומר דהבעל לא כיון לא ענין עוברת עד"מ ולא על ענין עד"י אלא כוונתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר ערוה ממש כמו שקרה לה בימים הראשונים ולכן היום הזה חזר והתנה עמה שלא תחזור לאוולתה אבל אם יוצאה וראשה פרוע או משחקת עם הבחורים וכדומה הניח הדבר לדין תורה ולדין תורה כבר כתבנו משם הפוסקים דאם יש התראה כראוי לדעת מרן מפסדת כתובתה ואם אין שם התראה אפ"ה יכול לגרשה בע"כ ואע"פי שנשבע וכדכתיבנא לעיל

והנה בההיא דמדברת עם כל אדם ראיתי להמ"ץ ח"ב סימן ס' שהקשה על דברי רבינו ירוחם ז"ל שאינו מתיישב דבריו שבמדברת אמר עם כל אדם ובמשחקת אמר עם הבחורים משמע דתרי מילי נינהו וצ"ע עי"ש. ולפקד"ן דאם נגיה וא"ו בדברי רי"ו יתיישב הכל ודבריו ברור מללו כי ר"יו תחילה הביא המשנה כצורתה ואח"ך הביא מה שפי' בגמ' ואמר שמדברת עם כל אדם האמור בגמ' אין הכוונה בדיבור לבד ואפילו עם איש זקן תצא שלא בכתובה אלא פי' מדברת דיבור שנמשך ממנו שחוק עם הבחורים ופי' עם כל אדם לאו דוקא אלא הכוונה אפילו שאין קרובים ולא יש לה עמהם ידיעה עכ"ז פותחת עמהם בדברים וכמ"ש ז"ל גבי שלומית בת דברי שנותנת שלום לכל אדם וא"כ לפ"ז כך צריך להגיה בדברי ר"יו מדברת עם כ"א משחקת עם הבחורים ובודאי שיותר טוב לנו שנסיר וא"ו מדבריו ולא נניח דבריו בצ"ע וכן הוא בגמ'. ומעתה צריכים אנו לבאר בענין שהיא מקללת אותו ואת אמו אי מיקריא