ויוסף אברהם עד

שהיה כתוב תחילה שלא ישא אשה אחרת עליה ושלא יגרשנה כ"א ברשותה וברשות ב"ד ובתחילה רצה הרב לומר דברשות ב"ד הכתוב בכתובה לא קאי אלא אגירושין דסמיך ליה ולבסוף אסיק דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו כדאמרינן בחגיגה וגם אנישואין צריך רשות ב"ד. גם בנ"ד נמי מקרא נדרש לפניו והוא דמה שכתוב בכתובה שלא יהיו הגירושין בע"כ דוקא כשלא שהתה ולא נמצא בה ערות דבר ואז לא יוכל לגרשה בע"כ אבל אם שהתה או נמצא בה ערות דבר יכול לגרשה בע"כ וכ"כ הרב שתי הלחם סי' כ"ח כדברי הראנ"ח ואפילו את"ל דשאר פוסקים פליגי על דברי הראנ"ח וס"ל דרשות ב"ד לא קאי כ"א דוקא אגירושין אבל לענין לישא אשה אין תלוי ביד ב"ד מ"מ נראה דבנ"ד תרווייהו איתנהו דאם רוצה הבעל לישא אשה ואפילו עברה עד"י דוקא הרי מעתה הרשות בידו כי כן התנה עמה שלא ישא אשה אחרת כ"א דוקא כשלא נמצא בה ע"ד ואם לא ירצה לישא אשה אחרת כ"א דוקא לגרשה הרי התנית על עצמה שברשותה וברשות ב"ד יכול לגרשה וכבר הסכימו הפוסקים דברשות ב"ד לחוד סגי ולא בעי רשותה עיין להרב מ"ץ ח"ב סי' א' והפ"מ ח"ב סי' ט' ובשתי הלחם סי' כ"ח והרב יד אהרן סי' קט"ו וא"כ הב"ד שהעידו לפניהם העדים שעשתה דבר מכוער הם יתנו לו רשות בזה לגרשה בע"כ ונראה דלהכי בתנאי שלא יגרשנה בע"כ לא כתבו תנאי זה שלא יגרשנה בע"כ אלא א"כ מצא בה ע"ד דהא גבי תנאי שלא יגרשנה כתוב שם אלא ברשותה וברשות ב"ד וכיון שהרשות ביד ב"ד הב"ד שהעידו לפניהם על הכיעור הם יתנו לו רשות כי אז לא יוכלו להתאפק מלתת לו עצה הגונה להוציאה מביתו ויאמרו לו בפה מלא שמצוה עליו לגרשה כמ"ש מרן בסי' קט"ו ולכן לא הוצרכו. לכפול

עוד נראה לומר דאף את"ל דבנ"ד שכתוב שלא ישא אשה וכו' אלא א"כ מצא בה ע"ר ושלא יגרשנה בע"כ כל אחד ענין בפ"ע ואין אנו יכולין לומר שהוא"ו הוא להוסיף שהרי וא"ו שלא נמצא בה ע"ד היא לחלק והיא במקום או וא"כ גם וא"ו ושלא יגרשנה הוא במקום או ור"ל שלא ישא אשה אלא א"כ או שהתה או מצא בה ע"ד וגם לא יגרשנה בע"כ ובזה לא הטיל שום תנאי אלא כל אפייא שוין ואפילו שהתה ואפילו עברה על דבר ערוה אין עמו רשות לגרשה בע"כ אע"ג דזה רחוק מן השכל וכדכתיבנא לעיל מ"מ