ויוסף אברהם עב

לפי שהיו הדור פרוצים ביותר בשבועות ואם לא יתירו להם לא יבקשו שום התרה ושוב הביא מ"ש מהריב"ל ח"א סי' ע"ה בנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה ואפילו שלא הביאה לו בנים ולא אמרינן משום מצוה יתירו לו שאני התם דכיון דהבנים מילתא דשכיחא היא והו"ל לאתנויי וכיון שלא התנה איהו דאפסיד אנפשיה אבל בההיא דהרא"ש שהמירה אחות המשודכת וגם בההיא דמהרי"קו הויא מילתא דלא שכיחא ויכול לומר דאדעתא דהכי לא נשבעתי ומינה דן המ"ץ בנדון דידיה דמילתא דלא שכיחא היא שתהא אשתו עוברת ע"ד והוא שותק עי"ש. א"כ בנ"ד נמי מילתא דלא שכיחא ואדעתא דהכי לא נשבע שתהא עוברת ע"ד ועיניו יחזו והוא שותק וכתב עוד שם וכ"ת דבנ"ד אחר שיצא השם כשהיא ארוסה הו"ל לאסיק אדעתיה ולאתנויי ומאחר שלא התנה ונשבע בעת הנישואין נתחייב בכולל לא היא דמאחר דהוברר ששקר ענו בה לא אסיק אדעתיה שאחר הנישואין שאימתו מתרבה עליה שתרבה בקילקולה על הכל בראותו שכמה היה מגזים עליה שלא לקחתה ובודאי מילתא דלא שכיחא היא ולפיכך לא אתני עי"ש. א"כ גם בנ"ד אחר שראתה שכל דעתו לגרשה אחר שמצא אותה בעולה מאיש פ' ולרוב ההפצרות מאהובים וריעים החזירה אליו א"כ לא אסיק אדעתיה שתחזור לקילקולה הראשון ואף שאין דומה נ"ד לההיא דהמ"ץ דהתם שאני שלא הוברר הדבר שזנתה הו"ל להתנות אכן גם בנ"ד אסיק אדעתיה לכל זה והתנה עמה בכתובה שניה שאין עמו רשות לגרשה בע"כ אלא א"כ מצא בה ערות דבר וא"כ כיון שמצא בה ערות דבר שהוא הזנות ואגפיה א"כ השבועה כמאן דליתא דמיא ומותר לגרשה בע"כ ואף שהרב מ"ץ כתב דלרווחא דמילתא יקבל התרה מג' ולא יצטרך רשות ב"ד עי"ש נראה דבנ"ד אפי' התרה לא בעי כיון שבירר שיחותיו שלא יגרשנה בע"כ אלא א"כ מצא בה ערות דבר ואין לומר דכוונת ערות דבר היינו זנות ממש כמו בתחילה דלהא אין צריך תנאי בכתובה אלא ודאי ערות דבר שהתנה היינו פריצות הסדורים במשנה ובנ"ד אם ירצה יעשו לו התרה ג' בלתי רשות ב"ד. שוב שמעתי בע"פ כי התנאי הכתוב בכתובה כך כתוב והתנו ביניהם שלא ישא אשה אחרת עליה אלא א"כ שהתה עמו ה' שנים ולא ילדה זש"ק ושלא נמצא בה ערות דבר ושלא יגרשנה בע"כ ולשון זה יתפרש על שני פנים הפן הא' שהתנה עמה שלא ישא אשה אחרת עליה אלא