ויוסף אברהם עא

פושט ספיקו להקל והדעת נוטה לכך דאי לא שרינן ליה לישא או לגרש בע"כ א"כ אתה מזקיקו ליכנס עמה כיון דלא שרו ליה אחריתי וא"כ מה בצע כי פטרוהו מלהכניסה לחופה סוף סוף כיון דלא שרינן ליה לגרשה בע"כ או לישא אשה אחרת א"כ מיחזי דלינקטיה לכבסיה דלישבקיה לגלימיה הוא ע"כ. והנה מדבריו אלה נראה שהבין דברי הראנ"ח שכתב דההיא דהרא"ש והרי"קו שפטרו אותו לבלתי יכנס עמה לחופה שהיא בשב וא"ת אבל אה"נ שאין עמו רשות לישא אשה אחרת או לגרשה וכן נראה מדבריו לעיל בהביאו לעיל דברי מ"ז מהראנ"ח ולכן כתב דאם לא יוכל לישא אשה אחרת או לגרשה בע"כ מאי נ"מ שפטור מלהכניסה לחופה אבל אחר המחי' כדת אין זה פי' דברי הראנ"ח אלא פי' דבריו הכי כי נדון הרא"ש ומהרי"קו הוא באחד ששדך אשה ונשבע לישא אותה ולהביא הדבר לידי גט אכן לא התנה עמה שלא ישא אשה אחרת אלא מכח שבועתו אנו באים לחייבו לקיים שבועתו ועל כיוצא בזה כתב מהראנ"ח כיון שהיא בשב וא"ת אם ימנע מלישא אותה יכול לעבור על שבועתו ועל כיוצא בזה כתבו דוקא שיכול שלא לישא אותה ובודאי הגמור שיכול לישא אשה אחרת כיון שכבר מותר הוא ועומד כיון שלא נשבע לה שלא לישא אשה אחרת אבל אה"נ היכא ששדך או ארס אשה ונשבע לה שלא ישא אשה אחרת או שלא יגרשה בע"כ ובא עכשיו ואמר שרוצה לקום ולגרש או לישא אשה אחרת ודאי בנדון כזה לא דיבר הרא"ש ואפשר בנדון כזה שהיא בקום עשה לעבור על השבועה לא דברו הפוסקים הנזכרים

ואיך שיהיה נמצינו למידין מדברי הפ"מ כי לדעתו ז"ל הראנ"ח יחיד בסברתו נגד כל הפוסקים שכתבו דאפילו בקום עשה פטור משבועתו משום דיכול לומר דאדעתא דהכי לא נשבעתי וכ"כ הרב נחפה בכסף בא"ה סי' ב' שכל האחרונים חלקו על הראנ"ח וכן ראיתי להמ"ץ שם בסי' הנז' שאחר שהביא ראיה מדברי הרא"ש והרי"קו הביא עוד ראיה מדברי מהרשד"ם השייכות לי"ד סי' ת"ד שכתב בפשיטות שכל היכא דאיכא אומדן דעת דאדעתא דהכי לא נשבע הוי כאילו התנה כן בשעת השבועה ואפי' שהאומדנא אינה מוכחת כ"כ וכו' עי"ש בד"ק דכאילו לא נדר ולא נשבע הוא ואפילו התרה לא בעי אלא שכתב דמדברי הת"ה סי' נ"ח נראה דאפילו משום דבר ערוה יצטרך התרה עי"ש נראה דהתם דוקא