ויוסף אברהם סז

ואיך שיהיה נמצינו למידין לדעת מרן בבד"ה שצריך שיתרו בה להדיא שתפסיד כתובתה ואף שהפוסקים פליגי בזה וכתבו האחרונים שהבעל שהוא מוחזק אף כי לא התרה בה שתפסיד כתובתה אינה יכולה להוציא מידו מ"מ אין לנו אלא דברי מרן שכתב שאם לא התרו בה שתפסיד כתובתה אלא סתם התרו בה שאינה מפסדת כתובתה וא"כ בנ"ד שלא התרה בה שתפסיד כתובתה אם עברה ע"ד שאין יכול עכשיו להפסידה כתובתה ואפי' שהיא עוברת ע"ד. אכן נראה פשוט בנ"ד שאע"פי שאין יכול להפסידה כתובתה מ"מ יכול ליתן לה כתובתה ולגרשה בע"כ וכמו שכתבנו לעיל משם הת"ה סי' רמ"ב שלענין להפסידה כתובתה בעינן התראה אבל ודאי שיכול לגרשה בע"כ ולתת לה כתובתה וכן כתב מהר"ם מפדוואה סי' י"ג שכתב וז"ל מי הוא זה אשר יעכב על ידו לכופו להכניסה לביתו מאחר שלפי העדויות לפחות היא עוברת עד"י ואפש' אף בכלל עידי כיעור ובזה אל יטעה שום אדם לומר הלא בעובר ע"ד הוזכר שצריכה התראה שזהו דוקא אם רוצה להפסידה כתובתה אבל פשיטא שמצוה לו לגרשה אף כי לא התרה בה וסברא נכונה היא כי מה לו בהתראה אם לבו נוקפו שזנתה תחתיו והיא אסורה עליו דממילא אם באמת זנתה אסורה לו אף אם לא תעבור עוד ע"כ. והנה מדבריו אלה נראה דלאו דוקא שבאו עדים והעידו שעברה עד"י אלא אפילו בא עד אחד והעיד או ששמע בקלא דלא פסיק ולבו נוקפו שזה גריעא מעד אחד שכן כתב בתחילת דבריו כמו שיעו"ש וכן הבין הרב מ"ץ ח"ב סי' ס' כי דברי מהר"ם מפאדווה הנז' מיירי בעד המעיד ומהימן ליה והרב הנז' בענין עד המעיד פליג עליו ופסק דדוקא בעידי כיעור יכול לומר דמהימן אבל בעוברת ע"ד דהיא דרגא יותר למטה מהיוצאה בעידי כיעור אינו יכול לומר דעד א' מהימן לי. אכן נר' כי רבו עליו חביריו על המ"ץ שהרי מלבד שמהר"ם הנז' פליג עליה עוד בה כי מצאנו ראינו להמבי"ט בח"ג סי' קכ"ו שכתב שעוברת ע"ד מצוה לגרשה אפילו שאין לו עדים ושאין בזה חר"ג וכמ"ש בהג"מ פכ"ד מה' אישות ומה שצריכה עוברת ע"ד עדים והתראה היינו להפסידה כתובתה אבל לגרשה כיון שיודע הוא שעברה ע"ד מצוה לגרשה והביא שם דברי הרמב"ם דפכ"ד מי שראה אשתו ומסיק שם ודומיא בהכי עוברת ע"ד עי"ש. הרי להדיא שהשוה שם דבר זנות לעוברת ע"ד וכי היכי