ויוסף אברהם סב

חצר רבים בוקעים בו עוברת עד"י אלא דלפ"ז קשה שהרי אמרו בירוש' שם שחצר שרבים בוקעים בו שוה למבוי ואיך מחלק ביניהם אכן נראה דבחצר עצמה ליכא רבים כ"א במבוי לפעמים נמצאים שם ב"א והסמ"ג ס"ל דמה שאמר ר"י קלתה אין בה משום פ"ר היינו שאין בה פ"ר דאורייתא אבל יש בה משום פ"ר דרבנן וכמו שפי' הרב החבי"ב ואם תעבור בגילוי שער לגמרי מחצר לחצר לאו עוברת עד"מ אלא עוברת עד"י היא כיון שאינה עומדת במבוי וגם אם תעבור בקלתה מחצר לחצר ד"י היא

והנה הטור ז"ל כתב משם הרמב"ם שאע"פי שמכוסה במטפחת כיון שאין עליה רדיד ככל הנשים והנראה פשוט בדעת הרמב"ם דבזמנו שינו הקלתה והיו לובשים במקומה מטפחת ומשו"ה לא הזכיר הרמב"ם בלשונו קלתה והרב באר שבע בתשו' סי' י"ז כתב דהרמב"ם בא להשמיענו חידוש דלא מיבעיא בקלתה שיש בה תרתי לריעותא חדא שאינו עשוי ביחוד לכסות השער ועוד שהוא מלא נקבים חלולים אלא אע"פי שמכוסה במטפחת עי"ש. ולדידי ק' לי דא"כ הו"ל לרבינו למינקט הכי להדיא ולהזכיר לנו הקלתה שאע"פי שהיא מנוקבת וחלולה ונראה השער מתוכה מיקריא כסוי אבל עכשיו דנקט מטפחת משמע דוקא מטפחת שהיא מכסה השער אבל. קלתה שהשער מגולה דרך נקבים הייתי סובר שהיא עוברת עד"מ והו"ל לרבינו להשמיענו חידוש זה דבקלתה נמי ד"י היא דוקא אע"פי ששערה נראה לעין כל מתוך הנקבים ונמצינו למידין לפ"ז דהיוצאה במבוי וכ"ש בשוק וקלתה על ראשה שהיא עוברת עד"י היא וא"כ בנ"ד שיצאה מן המבוי לגמרי ועמדה ברשות הרבים ודאי שהיא עברה עד"י היא ויכול הבעל להפסידה כתובתה אם התרה בה

ונבוא אל הטענה השנית שטען הבעל שגלתה זרועיה לפני בני אדם. הנה מצינו למרן ז"ל בש"הט סי' קט"ו שכתב או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לב"א וכתב מור"ם ורגילה בכך והרב משפט צדק ח"ג סי' ג' כתב וז"ל והנה שאר פוסקים כותבים סתמא בדינין אלו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ולא פי' אם רגילה בכך או בפעם אחת סגי והנה יש להכריח ולומר דיגיד עליו ריעו דאחר דתנן במתני' מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נידה דלשון זה משמע שהוא הווה ומצינו להרמב"ם שכתב או