ויוסף אברהם נז

שכתב דחצר שהרבים בוקעים בו הרי הוא כמבוי וכן בהיפך שהיא סברא בפ"ע אין זה מן התימה לפסוק כוותה ואין זה תלוי במאי דאמר לעיל כי אף דת"ד פליג על הירו' בהא שהוא ענין בפ"ע אפשר דאף ת"ד יודה בזה וכן תראה להרי"ף והרא"ש שלא הביאו בהלכות כ"א סיפא מאי דאיתא התם חצר שהרבים בוקעים בו וכו' ולא מ"ש היוצאה בקפליטין שלה אין בה משום פ"ר משמע דרישא פליג את"ד ולא קי"ל כוותיה

אבל הסמ"ג רוח אחרת אתו בדברי הירוש' שפסק לאותה שאמרו שם היוצאה בקפליטין שלה אין בה משום פ"ר הא אם פרוע הראש לגמרי יש בה משום פריעת הראש בחצר וזה היפך ת"ד לדעת רש"י והתוס' והר"ן והג"א אכן נראה דהסמ"ג יפרש דמאי דאמרו שם ואלא בחצר הכוונה בלא גילוי שער לגמרי אלא בקלתה על ראשה פשיטא שא"כ לא הנחת בת לא"א ומשמע דבגלוי שער לגמרי ודאי שאסור היפך דברי רש"י והתוס' והר"ן והוא מ"ש שם בירוש' היוצאה בקפליטין שלה אין משום פריעת הראש וה"מ בחצר דמשמע הא בלא קפליטין שלה בחצר אסור

והנה הרב החבי"ב בדינא דחיי דף מ"ח שנזדמן לידי לפי שעה ראיתי שפי' שם על דברי הסמ"ג במ"ש יוצאה מחצר לחצר ודרך מבוי כתב שם דאי יוצאה בחצר דוקא אפילו בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת הראש דאם יש בה משום פריעת הראש לא הנחת בת לא"א וכדקאמר בש"ס וכתב המחבר יוצאה מחצר וכ"ש יוצאה בשוק וכתב עוד עמ"ש הסמ"ג ואין בזה משום פ"הר דהא אמרינן בירוש' אין בה משום פריעת הראש דאורייתא אבל יש בה משום דת יהודית ע"ש. ולא ידעתי לפ"ז איך יתיישבו דברי הסמ"ג שהרי בתחילה פירש דאם יוצאה בחצר אפילו בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת הראש וא"כ איך סיים דבחצר והיא בקלתה אין בה משום פ"ר דאורייתא אבל יש בה משום דת יהודית הלא אם היא בחצר אפילו בלא קלתה נמי אין בה משום פ"ר ואפילו לדת יהודית וכמו שפי' בתחילת דבריו וא"כ דבריו סתראי נינהו

ואיך יתיישב סוף דבריו במה שפי' הוא עצמו הרב החבי"ב בתחילת דבריו ונמצינו למידין לפ"ז לדעת הרי"ף ודעימיה לדעת הירוש' שערה מגולה לגמרי אפילו בחצר עוברת על דת היא ומאי דפסקו כהירוש' היינו דוקא למאי דסיים שם חצר שהרבים