ויוסף אברהם נד

מעשה ידיה שלה ופי' הר"ן כלומר מותר מעשה ידיה שלה ודאמרינן ואם אינו נותן לה מעה כסף לאו למימרא שיכול הבעל לומר איני נותן מעה כסף ויהיה המותר שלה דהא קי"ל יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה ובודאי שיכולה לומר ג"כ איני נוטלת מעה כסף ואיני נותנת המותר ואי דהוא נמי יכול לומר איני נותן מעה כסף ואיני לוקח המותר א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם הרי כל אחד מהם יכול לעכב אלא ודאי הכי קאמר שאם שתקה היא ולא תבעה מעה כסף ועשתה מותר הרי הוא לעצמה ואין הבעל יכול לומר כיון ששתקה ויתרה וכתב הרמב"ן דה"ה למזונות ולמעשה ידיה אלא רבותא קמ"ל שאפילו במעה כסף שאינה צריכה לו כ"כ לא אמרינן ויתרה עכ"ל. ודין זה פסקו מור"ם בא"ה סי' כ' סי"ח אשה ששתקה ולא תבעה מזונות ולא מעה כסף מן הסתם מעשה ידיה עם המותר שלה ולא אמרינן מחלה מעשה ידיה וכתב הח"מ כלומר לא אמרינן מאחר ששתקה ולא אמרה בפי' איני ניזונת ואיני נוטלת מעה כסף ואני אעשה הכל לעצמי דהו"א דויתרה לבעל מעה כסף והמזונות רק רוצה לצמצם ולסגף עצמה וליתן הכל לבעל ולא תטול ממעשה ידיה רק כדי חיותה אלא אדרבה אמרינן מסתמא אדעתא דנפשה עבדא והכל לעצמה עד שיתן לה הבעל מזונות בעד מעשה ידיה ומעה כסף בעד המותר עי"ש. הרי ראיה מפורשת לנדון דידן דמבואר מדברי הר"ן ופסקו מור"ם דכל ששתקה ולא תבעה מזונות ולא מעה כסף מן הסתם מעשה ידיה עם המותר שלה וזה אפילו גבי אשה שהיא תחת בעלה וכ"ש גבי אלמנה שהכל שלה אלא שצריכה האלמנה בעת גביית כתובתה לישבע שזה הוא מותר ולא מנכסי בעלה הוא וכמ"ש מרן בסי' רע"ו

באופן דנ"ל דאשה זו זכתה במעשה ידיה כיון שאינה ניזונת מהם וכן מצאתי להרדב"ז בח"א בחדשות סי' תקכ"ג שכתב וכ"ת מעשה ידיה הם הא ליתא דכיון שהיא ניזונת מנכסי היתום הוו מעשה ידיה לו עי"ש. נראה מדבריו דאם אינה ניזונת מהם מעשה ידיה לעצמה ועוד נראה כן ג"כ מדברי מרן בא"ה סי' צ"ה ס"א שכתב מאחר שחייבים היורשין במזונותיה מעשה ידיה שלהם ע"כ משמע דאם אין נותנין לה מזונות מעשה ידיה שלה כנלע"ד: