ויוסף אברהם נג

אבל בנ"ד שכל מה שהיתה מרווחת היתה מצנעת אותו אצלה ולא היתה נותנת ממנו אפילו גרוש אחד ליורשים. וכן יש להביא עוד ראיה לנ"ד ממה שכתב מהרשד"ם ח"מ סי' שכ"ז שכתב אבל באשה דעלמא כל שהיא ניזונת מהם מעשה ידיה ליורשים וכו' וא"כ גם בנ"ד כיון שהיא אינה ניזונת מהם אינם זוכים במעשיה וכ"ש שבנדון רשב"ם עכ"פ מה שהשביחה נכסי בעלה השביחה ויש שייכות לבנים בקרקע ומשו"ה איכא מאן דפליג וס"ל דהשבח ליורשים אבל בנ"ד לא מכח נכסי בעלה בא לה שבח זה כי אם מיגיע כפה וגופה שהיא טורחת בדבר שאינה מחוייבת. ואף שמרן בש"הט הביא ההיא דהראב"ד בשם ויש מי שאומר והביא עוד שלוש סברות בזה וכלל מסור בידינו בדברי מרן שכל מקום שמביא בשם ויש מי שאומר הילכתא כיש מי שאומר בתרא ובכאן כתב ויש מי שאומר שנוטלת שכר טרחה וידה על התחתונה. מ"מ נראה דבנדון כזה שלא החליט מרן הדין להדיא יכול המוחזק לומר קי"ל כדעת הראב"ד ואף שלא הביא דבריו כ"א באמצע ולא בסוף ועדיפא מינה מצאתי למהר"ם בן חביב הובאו דבריו בגו"ר ח"מ כלל א' סי' שכתב מרן בדין אחד וי"א וכוונתו לרמוז דיש חולקים על סברא זו א"כ המוחזק יכול לומר קי"ל וא"כ כ"ש כשאמר ויש מי שאומר בפי' ואף שהרב גו"ר דחה שם דבריו מ"מ הרי כתב שם דאם כתב וי"א וי"א כוונתו לומר דלא מיכרעא ומאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד ובודאי שיכול המוחזק לומר קי"ל

עוד יש להביא ראיה לנ"ד ממ"ש מרן בסי' פ' ס"א וז"ל דחקה עצמה ועשתה יותר מהראוי לה המותר לבעל וכתב הב"ח שלא להוציא שום העדפה שע"י הדחק וכן נוהגים במדינות אלו וכן כתב הב"ש והח"מ ואף שאנו אין לנו אלא דברי מרן שסתם דבריו מ"מ גם הם לא נחלקו עליו אלא שאמרו שאין להוציא שום העדפה ע"י הדחק וא"כ ודאי שכוונתם שדברי מרן שאמר שהם לבעל כשאינה מוחזקת בהם ועוד דבנ"ד אף מרן יודה בזה שהרי כתב מור"ם על דברי מרן ודוקא שנותן לה מעה כסף כמו שנתבאר לעיל סי' ע' וא"כ בנ"ד שאין נותן לה מעה כסף ודאי שאין זוכים היורשים במותר

עוד יש להביא ראיה לנ"ד ממה שכתב הר"ן ז"ל בסוף פ' אע"פי על מה שאמרו במשנה ואם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה