ויוסף אברהם נב

שלה דהא דכתב הרדב"ז דאימור מעיסתה קמצה והמותר לעצמה אלא בנדון דידיה שהיתה האשה טורחת בנכסים ומרווחת בהם ואפילו שבאמת הם נכסי בעלה ומהם היתה מרווחת וניזונת מ"מ אין לנו לומר שצמצמה על עצמה בשביל היתומים דמה לה אצל היתומים ומה עבדת גבייהו כיון שהם במלכות אחרת ובודאי שאנו אומרים שכל מה שטרחה ועשתה לעצמה עשתה אבל אם היתומים הם שטורחים ונותנים לפיה ובכל עת משכימין לפתחה לתת לה מזונות ודאי אנו אומרים מה שקמצה וצמצמה על עצמה הוא בשביל היתומים כדי לעשות להם נחת רוח שהם טורחים לפניה ולא כדי שתרויח היא את המותר לעצמה. וא"כ בנ"ד שהיתומים לא היו זנין אותה כלל ולא היו טורחים לפניה שום טרחא למה לנו לומר שצמצמה עצמה בשביל היורשים ולכן נראה ודאי שבכגון זה הכל לעצמה

והנה אם באנו לפשוט בעיין מההיא דמוהרי"מט הנז' לעיל הנה נראה שעלתה הסכמתו שכל הריוח שהאשה מרווחת בנדון דידיה הוא לבעל וכן כתב הרב החבי"ב בשמו. אכן נראה דבנדון דידן המותר שלה לפי דשם הביא ראיה לנ"ד מדברי הר"ן והרמב"ן ועליה יש לסמוך בנ"ד דנראה ממנה שהאשה הזאת כיון שאינה ניזונת כל הריוח שלה ומה שדחה זאת הסברא בנ"ד בנדון. דידן אינה נדחית דהא מה שדחה הוא במ"ש דנשים אלו תחילת שימושם במלאכה זו עדין היה הבעל טורח בפניהם וכשהיא טורחת ומרווחת ונותנת בעין יפה יציאות הבית כל שלא אמרה איני ניזונת ואיני עושה וכו' הרי יש לה ממה שתפרנס הבית ממה שהרויחה כבר ומדידיה קא שתו וכל מה שהיתה אוכלת ומשתכרת קמא קמא בטיל לגבי בעל וא"כ בנדון דידן שמיום שנתאלמנה היתה משרתת ובתחילת שימושה בשירות לא היו היתומים זנין אותה וא"כ לא אפשר לומר לגבה קמא קמא בטיל וכ"ת גם הכא לא אפשר דלא אכלה דהא בעוד שהיתה אבלה ודאי שאכלה מנכסי בעלה זה אינו דהא עכ"פ בעת שהיתה אוכלת משל בעלה לא היתה מרווחת ולא קאמר הרב אלא בעוד שהיא מרווחת היתה ניזונת משל בעלה ואז אמרינן קמא קמא בטיל אבל בנדון דידן שבעת שהיתה משרתת ומרווחת לא היתה ניזונת מנכסי בעלה לא אמרינן בזה האופן קמא קמא בטיל. ועוד נראה דשם כל מה שהיתה מרווחת היתה נותנת אותו לפניהם בעין יפה וא"כ מסתמא אנו אומרים שויתרה לבעלה