ויוסף אברהם מט

מהיכן פרנסתו וכ"ת שנוטל פרס מאביו א"כ היינו חלוק בעיסתו ומהם הרויח בלתי ידיעת החמש דינרים ע"כ. ודבריו אינם מובנים דא"כ שאינו סמיך על שלחן אביו אלא אוכל לבדו א"כ אפילו שאינו נוטל פרס מאביו אפ"ה אמרינן מאותו שקצוב לו קמץ כ"ש כשאינו נוטל דאמרינן בממונו הרויח וא"כ הו"ל למרן ז"ל להקשות בסתם דאמאי הוצרך לומר אם ידוע דאפילו אין ידוע נמי כיון שחלוקין בעיסתן ועוד דמנ"ל למרן ז"ל לאוקומי בהכי שלא היה הבן סמוך על שלחן אביו ולהקשות עליהם אפילו אין ידוע נמי ועוד כיון שאין הבן סמוך על שלחן אביו א"כ היינו חלוקים בעיסתן והן הם דברי הש"ס שאמרו ואם חלוקין בעיסתן אימור מעיסתו קמץ וא"כ מה חידשו הגאונים בשאלה זו. ונראה לומר דהן אמת דאם היו חלוקין בעיסתן נאמנים דאימור מעיסתו קמץ אכן הייתי אומר דוקא בדבר שהוא קרוב לומר שזה בא לו מקימוץ עיסתו אבל בדבר שהוא רחוק ומופלג לא ולכן באו הגאונים וחידשו דאפילו שהיה אביו מוחזק לנו לעשיר ואבי אביו נתן לו חמש דינרים והוא אומר כי אביו לא היה לו כי אם דבר מועט אפ"ה כיון שיש לנו לתלות ולומר שמאותו ממון שיש לו הרויח אפילו שאביו מוחזק לעשיר אפ"ה אנו אומרים מאותו ממון שהוא מיוחד לו הרויח כל אותו ממון ועל אח הקטן להביא ראיה

עוד יש לתרץ ההיא דפי"ח מה' אישות שכתב דמותר האלמנה ליורשים עם ההיא שכתב בפ"ט מה' נחלות דאם היו חלוקין בעיסתן דאימור מעיסתה קמצה כנראה מזה דמותר מזונות האלמנה לעצמה והוא כי יש להקשות עוד דאילו הכא גבי אלמנה אמרינן דמותר מזונות האלמנה ליורשים אליבא דכ"ע ואילו בסימן צ"ה הביא הטור ומרן סברת הראב"ד דס"ל דאם אלמנה השביחה קרקע של יתומים דבמחלוקת הדבר שנוי ואליבא דהראב"ד הכל לאלמנה והו"ל לדון שבח זה כמו מותר שהוא ליורשים ואמאי כתב הראב"ד ששבח זה לעצמה ואין לומר דהראב"ד אזיל לשיטתיה דס"ל דמותר מזונות לעצמה ומשו"ה פסק הכא גבי שבח קרקע לעצמה זה אינו שהרי גבי מותר ליכא מאן דסבר כוותיה והוא יחיד בסברא זו ואילו גבי אם השביחה האלמנה קרקע של יתומים הרשב"א ורי"ו פסקו כהראב"ד ואילו גבי מותר פליגי עליה וגם מרן גבי מותר פסק דלא כהראב"ד ואילו הכא ספוקי מספקא ליה לכן נראה פשוט