ויוסף אברהם מז

ש שהעלים כל זה וצ"ע עכ"ל. והנה הרב ח"מ והב"ש ז"ל שם בסימן פ"ד כתבו דמחלוקת הרמ"ה והרא"ש הוא דכשם שהרשות ביד האשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה כך יכולה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני נותנת לך המציאות והרא"ש חולק עליו ובגמ' פרק המדיר דף ע' ע"ב אמרו ואם איתא להא דרב הונא דאמר יכולה האשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה קונם שאני עושה לפיך אמאי אין צריך להפר לימא מתוך שיכולה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה נעשה כמי שאמרה לו איני ניזונת ואיני עושה אלא לא תימא נעשה אלא באומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ע"כ. ובודאי דכוותה נמי גבי אשה דוקא אם אמרה איני ניזונת ואיני עושה בפירוש הרשות בידה אבל אם לא אמרה כן בפירוש אלא שמתוך דבריה שאמרה קונם שאני עושה לפיך אין אנו אומרים כיון שאמרה כן נעשה כאילו אמרה אלא עד שתאמר בפירוש ולכן אם אמרה קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר כי היא משועבדת לו כל זמן שלא אמרה לו כן בפירוש וא"כ גבי פלוגתא דהרמ"ה והרא"ש דפליגי דהרמ"ה ס"ל דכשם שיכולה האשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה כך הרשות בידה לומר איני ניזונת ואיני נותנת לך המציאות והרא"ש פליג עליה וא"כ באנו לדון לדינו של מהרימ"ט שהריוח של האשה שמרווחת הוא כמציאה ומציאתה לעצמה אכן לא נאמר זה אלא דוקא אם אמרה לבעלה בפירוש איני ניזונת ואיני עושה אבל אין אנו אומרים נעשה כמי שאמרה כיון שהיא מרווחת וניזונת משל עצמה ומיגיע כפה שהרי מצינו גבי אשה שאמרה קונם מה שאני עושה לפיך אין צריך להפר ואין לך גילוי דעת יותר מזה ואפ"ה אמרינן שאין צריך להפר ומעתה מה שהק' הרב התנא על דברי מהרי"מט הנז' דאמאי לא הזכיר דברי הרמ"ה דסבר לה מר דמציאתה לעצמה וע"פי האמור ל"ק דהא דאמרינן דמציאת האשה לעצמה דוקא אם אמרה בפירוש איני ניזונת ואיני עושה ואיני נותנת לד המציאות אבל אם לא אמרה כן בפירוש אלא שאנו רואים שהיא ניזונת משל עצמה אין אנו אומרים כאילו אמרה איני ניזונת ואיני עושה כי לא יועיל דבר זה אלא אם אמרה כן בפירוש ועכ"פ נמצינו למידין מדברי ה' התנא כי האשה הזאת כיון שהיא מרווחת מעצמה ובעלה אינו זן אותה ריוח זה הוא כמו מציאה ומציאת האשה לדעת הרמ"ה הוא לעצמה ואין יכולין להוציא מידה ואף שהרא"ש פליג