ויוסף אברהם תנט

ולכן בא עליו רבא מטעם דאונס דלא שכיח ואפשר דהיינו הך דלעיל מינה דזבין ארעא לחבריה לסוף אפיקו בה נהרא ופי' רש"י שצוה המלך שיעבירו את הנהר דרך אותה שדה ובודאי שהוא כדי לתקן את הגשר ועפ"ז א"ש מה שיש להקשות דאילו בפ' המקבל אמר דנהר מלכא לא עביד דמיסכר ואילו הכא בפ' מי שאחזו מצינו שנסכר וא"כ בימי רבא שכל ימיו היו מ' שנה נסכר שני פעמים בימיו כשהיה דיין וא"כ הו"ל אונסא דשכיח והו"ל להתנות וע"פי האמור א"ש דההיא דפ' מי שאחזו לא נסכר לגמרי אלא שהחזירו אותו למקום אחר כדי לתקן הגשר א"נ דפעם אחת נסכר ובאותה סכירא נשאל לרבא שני הדינין כן אפשר לומר א"נ אפשר לומר כי נהר סכא מלכא לחוד ונהר מלכא לחוד

והנה חמ'ותי ראיתי להרב משאת משה ח"מ סימן ל"ב שנשאל כיוצא בנ"ד בראובן ששלח נכסים בספינה ושמעון קבל עליו אחריות הספינה מעת צאתה מנא אמון עד עת הגיעה לקושטא ויהי בדרך וירדפו אחריו השוללים ועשו מלחמה עם בעל הספינה מעת לעת וכראות בעל הספינה כי אבדה תקותו ופחד שלא ימסר ביד אויב שלח אש בספינה ושרף כל הסחורות אשר בספינה ובא ראובן ותבע משמעון כל מה שהפסיד וא"ל אתה קבלת עליך כל מין אחריות ושמעון משיב כי לא קבלתי עלי אלא אחריות של הים והשוללים אבל אונס כזה שבעל הספינה עצמו ישרוף כל הסחורות אשר בספינה אונס זה לא קבלתי ולא בא לכלל חיובי דהוא דבר דלא שכיח ופשיט לה מדברי הרמב"ם ומרן בסי' רכ"ה הנז' שכתבו דלא עלה על לב המוכר דבר זה הפלא בעת שהתנה וכתב שם דאע"ג דהרשד"ם ח"מ סי' ל"ג תרגמה להא דכתב הרמב"ם שצריך שיהיה האונס דבר פלא שלא יעלה על לב מעולם ודייק לה מלישנ' דהרמב"ם דנקט פלא ומטעם זה דן את הדין וזיכה את הלוה וא"כ יאמר האומר דבנ"ד שכיח ולא שכיח הוי. והנה מקום יש בנ"ד לפטור את שמעון חדא דמי מפיס דנ"ד לאו מידי דהפלאה הוא דלכאורה כמו זה יחשב לחוב בעצמו לשרוף הסחורות באש וכו' משא"כ בנדון מהרשד"ם דלאו כ"כ פלא הוא ועוד עיקר טעמו של מהרשד"ם אינו אלא משום דהמוציא מחבירו עליו הראיה ועל המלוה להביא ראיה שלא נכנס זה בכלל תנאו וא"כ בענין הסיגורו על ראובן הראיה דגם שריפת האש היה בכלל האחריות עש"ב. א"כ גם אנו נקח בנ"ד יש מקום