ויוסף אברהם תנח

כדי שיתקנו הגשר עכ"ז מנכה לו מן חכורו או אונס אחר דלא שכיח ואונס כזה שאינו מכת מדינה אומר לו מזלך גרם ואפשר דאילו היתה בידי היו עושים אותו במקום אחר ומשו"ה אתי עלה מצד שהיא מכת מדינה דבצד זה שניהם שוים והרעה היתה באה על שניהם יחד והחוכר אומר דגם אם היתה בידך היתה באה עליו מכה זו וא"כ לפי זה נראה דגם בנ"ד שקבל עליו אחריות החובות אשר מלוה מדלא פי' דבריו שקבל עליו אחריות אפילו שאינו שכיח נראה דלא קבל עליו אלא אונס דשכיח אבל אונס דלא שכיח לא קבל עליו

א"נ יש לתרץ עוד לקושית מהרש"ך הנז' במה שפי' הראב"ד הביאו ר"ב בשיטה מקובצת פ' המקבל דף ק"ו הנז' שכתב על מה שאמרו שם נהר מלכא לא עביד דמיסכר כתב דאי עביד דמיסכר אע"ג דכלהו לקו בהדיה לא מנכה ליה מ"ט דעליה דידיה רמיא לאתנויי וכיון שלא התנה איהו דאפסיד אנפשיה עי"ש. מדבריו אלה נראה דלא מיקרי מכת מדינה אלא בדבר שאינו שכיח ולא הו"ל להתנות אבל בדבר שהוא שכיח אע"ג דכל העיר הוכתה לא מיקרי מכת מדינה א"כ נראה דמכת מדינה ואונס דלא שכיח שוו בשיעוריהן והא בלא הא לא אפשר וא"כ לפ"ז אין להקשות על רב"א דאמאי הוצרך דמכת מדינה ולא אמר דאונס דלא שכיח לפי דגם טעם דמכת מדינה צריך לשתף עמו טעם אונס דלא שכיח דאם הוא שכיח הו"ל להתנות ומדלא התנה איהו דאפסיד אנפשיה וא"כ לפי דברי הראב"ד נראה שהעיקר הוא שיהיה אונס דלא שכיח ואז נקראת מכת מדינה וא"כ מה לו לרבא למינקט אונס דלא שכיח ויניח טעם מכת מדינה כיון דגם מכת מדינה בהכי איירי וממילא נשמע דכל אונס דלא שכיח בהכי איירי אפילו שלא נעשה אלא ליחיד ורבא דנקט מ"מ משום דהתם הכי הוה מעשה

ועל דברי רבא דפ' מי שאחזו ד"פ ע"ג שנתן טעם משום אונסא דלא שכיח קשה דכיון דהוא עצמו בפ' המקבל דף ק"ו אמר דכיון דנהר מלכא לא עביד דמיסכר א"כ הו"ל מכת מדינה א"כ גם הכא הו"ל לרבא לומר דכיון דנהר מלכא לא עביד דמיסכר א"כ הו"ל מכת מדינה ולמה ליה לתלות טעמא משום אונסא דלא שכיח ואפשר לומר דהכא שנסכר לא שנסכר לגמרי כההיא דפ' המקבל והיא מ"מ אלא שהחזירו אותו למקום אחר כדי לתקן גשר או לענין אחר וממקום זה דוקא נפסק אבל במקום אחר לא נפסק