ויוסף אברהם תנז

הנהר שהיו מוליכין בו ואמרו חכמים זה אונס שאינו מצוי ואין חייבים להוליך השומשמין על גבי בהמה עד אותו מקום וכן כיוצא בזה ע"כ. וא"כ נראה דבנ"ד אפילו שקבל עליו שכל אחריות החובות חייב בהם שמעון אבל אונס שאינו מצוי כנ"ד שנשרפו כל החנויות אונס כזה לא עלה על דעתו שיתחייב בו

וראיתי למהרש"ך ח"ב סי' קצ"ח שהקשה לו ממעשה זה על ההיא דפ' המקבל דף ק"ו ע"ב גבי עובדא דההוא דקביל עליה ארעא למיזרעא תומי אגודא דנהר מלכא ואיסתבר נהר מלכא ואמר רבא נהר מלכא לא עביד דמיסתבר והוי כמכת מדינה ומנכה לו מן חכורו והשתא אם איתא דכל מילתא דלא שכיחא אלים כחה לפטור דלא אסיק אדעתיה אונס כהאי א"כ מה צריך רבא לומר בהמקבל מכת מדינה היא הא אפילו אינה מכת מדינה מ"מ אונסא דלא שכיחא הוא ופטור עי"ש. ולפקד"ן לומר דההיא דפ' מי שאחזו דנחית המוכר להתנות על עצמו שהוא מקבל על עצמו כל אונסא דמתייליד ואח"ז בא לו אונס דלא שכיח אז אמרו חז"ל דאמדינן דעתיה דהמוכר דלא קביל עליה אלא אונסא דשכיח כיון דנחית להתנות על עצמו האונסים הו"ל להתנות שהוא מקבל עליו כל האונסים אפילו דלא שכיח אלא ודאי מדלא אמר כן נראה דאונסא דלא שכיח לא קביל כי לא עלה בדעתו שיבוא אונס כזה ואפשר לומר דאילו בא לדעתו דבר זה ואדרבה היה מתנה עם המוכר שלא יקבל אונס זה ואפילו ע"מ שיתבטל המקח אבל גבי חכירות שדה בדמים אפילו אונס דלא שכיח קביל עליה שהרי כל חוכרי השדות כשלוקחים שדה בוטחים על מזלם אם טוב ואם רע וכשיבוא לו אונס אפילו דלא שכיח אומר זה חלקי ומזלי שהרי אם עשתה השדה יותר ממה שאמדוה אינו נותן לבעל השדה יותר ממה שפסק עמו ואדעתא דהכי נחית לה בין לטובה בין לרעה אבל אם היא מכת מדינה מנכה לו מן חכורו כי אומר לו בשלמא אילו לא היתה מכת מדינה אפילו הוא אונס שאינו מצוי אומר לו מזלך גרם דאילו היתה בידי לא היה בא מקרה זה אבל עכשיו שהיא מכת מדינה אומר לו אפילו היתה בידך היה בא מקרה זמן כי כל המדינה לקתה ומה לי אם היא אצלך או אצלי ומשו"ה מנכה לו מן חכורו ולכן רבא לא יוכל לומר משום אונסא דלא שכיח דאי אתי עלה מצד זה היה נראה דאפילו נפסק הנהר שהעבירו אותו בתוך שדהו שהוא לשנה דוקא