ויוסף אברהם תנג

מקואות בשיפוע ההר הו"ל למינקט שני מקואות סמוכים זה לזה ועוד הרי סיים שם ר"ש ומטעם זה לא חיישינן בסילון אפילו הוא קטפרס וקטפרס היינו מלמעלה למטה וחלילה לומר דמ"ש וצריך להעמיק שכיון לזה אלא שהוא מראה מקום כיצד ירדו המים דמסתמא הם שניהם שוים ומילואם שוה אלא שאחד כשר ואחד שאוב וכיצד יבואו מזה לזה ולזה אמר שהוא מעמיק הסילון ואז ירדו המים מהעליון לתחתון

באופן דנראה לע"ד פשוט דגבי שאובה שהיא מדרבנן אמרינן בה גוד אחית וגוד אסיק וכן קטפרס וכמ"ש ר"ש וכ"ש בנ"ד שהיא שאובה שהמשיכוה דאמרינן בה גוד אחית וגוד אסיק ויש להביא ראיה עוד לזה ממה שכתב מרן בב"י משם הראב"ד שהביא תוספתא דתניא כל זמן שרגליו של ראשון נוגעות במים שאחר ממלא בכתף ונותן לתוכו טהור ומסתברא דבכה"ג אפילו מטומאה לטהרה ודברי הכל לפי שאין עושין מקוה לחצאין משום תקלה וא"ת כיון דלרבנן לית להו גוד אחית כי ממלא בכתף ונותן לתוכו אמאי אינו נפסל בשאובין והא מקוה חסר הוא התם משום דשאובה דרבנן הוא ומשו"ה אמרינן ביה גוד אחית וחשבינן ליה מקוה שלם אבל לענין הטבילה הא קי"ל דארבעים סאה מן התורה הם הילכך אפי' למעלות דרבנן דלא אמרינן גוד אחית עי"ש הרי להדיא דבשאובה דרבנן אמרינן בה גוד אחית וה"ה גוד אסיק אלא שעדין קשה על דברי מרן שבכ"מ פ"ה כתב בדעת הרמב"ם דלא אמרינן גוד אחית ומה יעשה בההיא דסגוס עבה שכתב הרמב"ם בפ"ח הי"ב דאם מקצת הסגוס נוגעת במים הטובל בו טהור וכ"כ המבי"ט ח"ב סימן ל"ו דההיא דסגוס עבה אתיא אפילו כרבנן וס"ל לרבנן ג"כ דאמרי' גוד אחית וכ"כ התי"ט בפ"ג ה"ב ובספרו מעדני מלך ועוד קשה עמ"ש מרן בכ"מ שם בפ"ח ה"ב על מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירדו וטבלו בו שנים בזה אחר זה אע"פי שרגליו של ראשון נוגעות במים הראשון טהור והשני טמא והקשה מרן על זה מההיא דסגוס ובסוף דבריו כתב ועי"ל שהטעם שהשני טמא מפני שאין על האדם אלא טופח ואפשר שבקצת מקומות הוא נגוב ונמצא דאינו חיבור ע"כ. וקשה דלפי דבריו שבפ"ה דסבר הרמב"ם דלא אמרינן גוד אחית וא"כ לא יהיה נגוב מ"מ גוד אחית הוא ורבנן סברי דלא אמרינן גוד אחית ועוד קשה דדברי מרן סתראי נינהו שהרי לעיל בפ"ה הביא