ויוסף אברהם מה

למלאכה אחרת אם עשתה הרי הוא לעצמה והרשב"א הסכים לדעת זה כמ"ש מהריק"א עי"ש. ולכאורה על דברי הראב"ד עצמו לפי דברי המש"ל יש להקשות מההיא דנזיר שהבאתי לעיל שאמרו אם שלה היתה הבהמה וכו' והקשו היא מנ"ל הא מה שקנתה אשה קנה בעלה ותירצו אמר ר"פ שקימצה מעיסתה ואב"א שנתן לה אחר מתנה וכו' ואם איתא כדברי המש"ל דאם אשה השביחה קרקע של בעלה בין אלמנה ובין בעולה דהשבח לעצמה הו"ל להש"ס לאוקומי בהכי ולימא כגון שהשביחה קרקע של בעלה ואף שמעשה ידיה שלו דוקא במעשיה הקבועים כגון טווה וכו' ומדלא חילקו בהכי נראה דלא דיבר הראב"ד אלא דוקא גבי אלמנה משום דטרחא קמי יתמי מסתמא יתמי מחלי לה וכמ"ש הב"ח וכן הב"ש נתן טעם אחר משום דכיון דיש לה שייכות בנכסים שרוצה לגבות כתובתה הוי כאילו יש לה חלק בנכסים ועיקר הטעם כמ"ש הראב"ד שלא אמרו מעשה ידיה שלהם אלא במעשה ידיה שהם קבועים לה כגון טווה או אורגת אבל מלאכה אחרת שאין דרכה בכך לא אבל גבי אשה שהיא תחת בעלה אף ששייך טעם זה לומר שלא אמרו אלא במעשה ידיה הקבועים לה כגון טווה או אורגת מ"מ הני טעמי דטרחא קמי יתמי שכתב הב"ח וגם מה שכתב הב"ש משום שיש לה שייכות בנכסים משום שרוצ' לגבות כתובתה לא שכיחי הני טעמי שלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים ואף שבאמת אין הבעל יכול לשנותה למלאכה אחרת שאין קבועה לה מ"מ אם מרצונה עשתה מלאכה אחרת שאין דרכה בכך לא מפני זה תהיה לעצמה דודאי אפילו דגבי יתמי אמרינן משום דטרחא קמייהו מחלי מ"מ גבי אשה שהיא תחת בעלה שדרכה לטרוח לפני בעלה אין הבעל מוחל מעשה ידיה ועוד דההיא דהראב"ד אין כל השבח שלה אלא שנוטלת כדין אריס שיורד ברשות שידו על העליונה וכמו שפירש הרב הדרישה עי"ש. וא"כ לפ"ז אין דומה נדון מהרימ"ט לההיא דהראב"ד שכתב גבי אלמנה דגבי אלמנה דוקא שירדה לנכסי בעלה אחר מותו אז דיינינן לה כדין אריס שיורד בשדה אחר וגם היא כאחר מדמינן לה אבל ודאי אשה שירדה לשדה בעלה כשהוא חי מרצונה לא דיינינן לה כדין אריס ולא מצינו בשום מקום שאשה ששינה אותה בעלה למלאכה אחרת שאינם כתובים במשנה שתהיה נוטלת כל אותו ריוח לעצמה ואדרבה מצינו להרמב"ם בפ"ט מה' נחלות שכתב שאשה שהיתה