ויוסף אברהם מד

ידענו אם הניח לה ממון אם לאו וכדברי הרמ"ה ועוד שאנו רואים שהשטרות על שמה ומסתמא הם שלה ועוד דאפשר דהילכתא כדברי הירוש' שהביא הראב"ד הילכך בכל הני ספיקי אין להוציא מידה ועל היורשים להביא ראיה ועכ"פ נמצינו למידין מדברי מהרלב"ח שאם לא היתה נושאת ונותנת בתוך הבית ואמרה שהמעות שהם בידה הם שלה שנתנו לה במתנה נאמנת וא"כ בנ"ד שלא היתה נושאת ונותנת בתוך הבית אלא שהיתה משרתת בבית ראובן וידוע לכל שבחגים ובמועדים נותנים למשרתים מתנות יכולה לטעון שהמותר הזה הוא ממה שנתנו לה מתנות כנהוג

עוד יש להביא ראיה לנ"ד ממ"ש מהרימ"ט ח"מ סימן ס"ז שנסתפק בנשים שהם גבירות ונכנסות בחצרות שרי המלכים וטירותם והמה כאניות סוחר להביא טרף לביתם ומכלכלין את בעליהן זה כמה שנים ומפרי ידיהם עתקו גם גברו חיל עושר ונכסים אם נאמר שאשה כזאת אין לבעלה זכות בכל אשר עשתה חיל כי מאחר שהוא אינו מעלה לה מזונות ואדרבה היא מכלכלת אותו ואת בניו אין הבעל זוכה במעשה ידיה בסתם ואינה צריכה לפרש ולומר איני ניזונת ואיני עושה דכל שאין הבעל זנה במאי זוכה במעשה ידיה והביא ראיה מדברי הר"ן בפ' אלמנה ניזונת משם הרמב"ן גבי אלמנה ששהתה וכו' שאם לא נתנה מזונות לאשתו ועשתה ואכלה אפילו שהותירה אין לבעלה עליה כלום דכל היכא דאיהו לא יהיב לה מזונות אינה צריכה להקנות בפירוש ולומר איני ניזונת ואיני עושה אלא זכתה במעשה ידיה אפילו דרך שתיקה וזוהי ששנינו אם אין נותן לה מעה כסף לצרכה מעשה ידיה שלה עי"ש. וא"כ נראה בנ"ד כיון שאין ניזונת מנכסי היורשים כל מה שהותירה על כתובתה הרי הוא שלה ואינה צריכה לומר בפירוש ליורשים איני ניזונת ואיני עושה ואפ' ששם מהרימ"ט ספוקי מספקא ליה מ"מ נראה שהסכימה דעתו דעת עליון בזה שהכל שלה וכן הסכים על ידו הרב משנה למלך בפרק כ"א מה' אישות אלא שתמה עליו דאיך השמיט גדולי המחברים שנחלקו בזה כמ"ש הטור בא"ה סימן צ"ה משם הראב"ד באלמנה שהשביחה קרקע של יתומים דאע"פי שהיא ניזונת משל יתומים ומעשה ידיה שלהם השבח לעצמה שלא אמרו מעשה ידיה שלהם אלא במעשה ידיה הקבועים כגון טווה או אורגת אבל במלאכה אחרת שאין דרכה בכך לא כיון שאין יכולין לשנותה