ויוסף אברהם תמו

דאין לסמוך על כלל זה דיש כמה מקומות להיפך וא"כ בנ"ד אף דמרן ז"ל סתם שבשעת קס"ת אסור לדבר אפילו בד"ת מ"מ לדעת הרב בני יעקב והרב זרע אברהם דאין לסמוך על כלל זה ויתכן לומר שדעת מרן כיש מתירין הן אמת כי עלתה הסכמת פוסקים דהלכה כסתם אכן נראה דבנ"ד גם גדולי הפוסקים יודו בזה והוא דלא כתבו שסתם וי"א דהלכה כסתם אלא היכא דכתב הסתם ואח"ך י"א דכתבו להיפך אבל היכא דכתב הדין בסתם ואח"ך הביא מי שעשה חילוק בתוך הסתם כמו בנ"ד שהביא הדין בסתם שבעת קס"ת אסור לספר אפילו בד"ת ואח"ז עשו חילוק בדין עצמו כמ"ש הטור דהא דאמרינן שאסור לספר אפילו בד"ת היינו דוקא בקול רם לפי שמונע אחרים מלשמוע אבל בלחש שרי וא"כ נוכל לומר דבאופן זה אין לסמוך על הסתם וא"ת א"כ למה ליה למרן לכתוב ויש מתירין הו"ל לומר ואם גורס בלחש מותר ויש לומר דכיון דעינינו הרואות דאין זה בכלל ואח"ך י"א לא חש לבאר א"נ יש לומר דעל צד היותר טוב לשתוק אפילו מלימוד בד"ת אכן אם רצונו ללמוד בלחש או אופן אחר יש צד להתיר והנה הרב החבי"ב וציין עליהם הרב יד מלאכי בכללי הש"ע סי' טו"ב דבסתם ואח"ך י"א כוונתו שלא הכריע עי"ש. ונראה דהכוונה דמאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבר ולגבי ממון היכא דקאי קאי וא"כ בנ"ד מה שירצה יעשה ואין מחייבין אותו לשתוק כדי לשמוע קס"ת אלא מה שלבו חפץ יעשה

ונראה דבההיא דסי' קמ"ו יש מקום לומר דלא אמרו שאסור לספר אפילו בד"ת אלא דוקא מי שרוצה לעסוק בדברי תורה ומניח הס"ת אבל מי שעוסק בתפילה אינו בכלל זה דאלת"ה הו"ל להש"ס לומר דאפילו עוסק בתפילה אסור אלא ודאי נראה דדוקא תורה אינו יכול ללמוד אבל התפילה אין בכלל זה וא"כ נוכל לומר ולעשות ספק ספיקא ספק אם הילכתא כמאן דאמר אם הילכתא כסתם או לאו ואם את"ל דהילכתא כדעת רוב הפוסקים דהילכתא כסתם דשמא לא אמרו אלא אם הוא עוסק בד"ת אבל אם הוא עוסק בתפילה לא דברו בזה א"נ יש לעשות ס"ס אחר והוא דספק אם מרן כשכותב סתם אם הכריע אם לאו ואת"ל שהכריע כהסתם היינו דוקא כשכותב הסתם והי"א להיפך אבל כשעושה חילוק בתוך הסתם לא נאמר כלל. שו"ר להרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות ו' שכתב משם הש"ך ח"מ סי' מ"ב סק"ך שדרכו של מרן כשכותב איזה חילוק על