ויוסף אברהם תמה

לקרות ומתחיל לקרות ע"כ. והנה מרן ז"ל אף שהביא כמה היתרות בשם ויש מי שמתיר ובשם י"א אכן מדסתם מרן בתחילת דבריו נראה שהכל שוה לאסור. אכן נראה לע"ד לומר דלא אסר מרן אלא דוקא במקום שיש אחד מן ההיתרות הנז' אבל במקום שיש שנים או ג היתרות יחד כגון בנ"ד שיש כמה היתרות אחד דיש עשרה דצייתי לס"ת והם הקהל שהוציאו ס"ת שנית שקודם הס"ת כבר הם התחילו ק"ש והתפילה והראו בעצמם שאינן רוצים לשמוע קס"ת שלישית שיכולין להתפלל בלחש שיהא קול קורא ס"ת גבוה ממנו ובכי האי שיש שם ג' היתרות אפילו מרן יודה בזה דאין עליו חיוב לשתוק ולשמוע קס"ת

ונחזור עוד למ"ש לעיל משם המג"א למה שהקשה לעיל דאמאי לא כתב מרן אסור לדבר מן ב"ש עד אחר נ"א ולפקד"ן דלא קשה דאם היה אומר כן היה נראה דאי אפשר בלא"ה עד שיפול על פניו ובאמת אינו כן שהרי יש כמה זמנים שאין נופלין ע"פ כמ"ש מרן שם בסי' קל"א ומשו"ה חילקן לשתי בבות אכן באמת שכולן שוים לטובה שהדיבור אסור שם ואפילו שיחה בעלמא וכן נר' ג"כ מדברי מור"ם להדיא שנסתייע מהם הרב מט"י הנז' שכתב בסימן ס"ו ולכל הני מילי פוסקים וכ"ש באומר תחנונים דקאי לדברי מרן שכתב לקדיש ולקדושה ולברכו פוסקים אפילו באמצע הפסוק וכתב עליו מור"ם ולכל הני מילי. ואם איתא כדברי המג"א דבין תפילה לנ"א שיחה בעלמא מותר הו"ל לומר וכ"ש בתחנונים דשם אפילו שיחה בעלמא מותר. ועוד למה ליה למור"ם דיליף לה מק"ש ויליף לה במכ"ש הו"ל לדקדק כמ"ש המג"א ויאמר דבתחנונים אפילו שיחה בעלמא מותר אלא ודאי נראה דכל המקומות שוים שלא להפסיק ואף שהאחרונים התירו לענות כל אמן בפד"ז מ"מ בנ"ד נראה דיש הפסק גדול לשתוק ולשמוע קס"ת ולענות אמנים כולי האי לא עבדינן

עוד נראה לומר בנ"ד והוא כי הן אמת דסתם מרן בסי' קמ"ו שאסור לספר בעת קס"ת אפילו בד"ת וכל מה שכתב וחילק אח"ך לא קי"ל כוותיה אכן בענין סתם וי"א שכותב מרן ראיתי להרב בני יעקב דף רי"ד שכתב דאין זה כלל מוסכם דבכמה מקומות מצינו למרן שהסברא הדחויה כותב אותה בסתם וסברא העיקרית כותב אותה בשם י"א וכ"כ הרב זרע אברהם י"ד דף ל"ז ע"ב שכתב