ויוסף אברהם תמד

מלדבר בין תפילה לנ"א אכן נראה דהאיסור אין כל המקומות שוים דבסי' נ"א שכבר התחיל ברכת פסוקי דזמרה כתב שצריך ליזהר להפסיק בדיבור ועונו חמור לפי שהוא מדבר תוך הברכה ואילו בסי' קכ"ד גבי חזרת ש"ץ שהוא מוציא למי שאינו יודע וגם אומר קדושה בצבור ונשיאות כפים והוי כעומד בתוך תפילת י"ח כתב שגדול עונו מנשוא שלמדו זה מהכתוב ודברת בם ולא בתפילה אכן בין תפילה לנ"א שכבר גמר הברכות ותפילת י"ח אין איסורו חמור כ"כ אבל עכ"פ יש ליזהר שלא לדבר שם ומשו"ה כתב אין לדבר אבל הא פשיטא שגם שם שיחה בעלמא אסור אלא שאין עונו חמור כ"כ ונראה עוד לומר דאפילו לדבר בין תפילה לנ"א בדברי תורה אסור ושוה הוא לבין ב"ש עד אחר תפילת י"ח דבשניהם האיסור שוה ואין לחלק בין דיבור לדיבור וכן נראה מדברי מהרי"ע בס' מטה יהודה וז"ל נראה דאם בעודו נופל על פניו שמע קדיש או קדושה דהוי דינו כק"ש ולא יותר כדמוכח ממ"ש מור"ם סי' ס"ו ס"ג עי"ש. מדבריו אלה נראה דס"ל דשוין בין תפילה לנ"א כמו ברכות דק"ש דדוקא לקדיש ולקדושה מפסיקין ולא לדבר אחר וכן נראה מדברי זו"הק פ' תרומה דף קכ"ח ע"ב וז"ל כיון דמטי לשים שלום כדין עביד שמושא ההוא נהר דנפיק מעדן באדרא דא וכדין בעיין כולא לנפקא מקמי מלכא ולא אצטריך ב"נ ולא אחרא לאשתכחא תמן ולא למישאל שאלתין אלא אצטריך למינפל על אנפין ע"כ. הרי להדיא כי נראה מדברי הזו"הק לפי סודן של דברים דאפילו בקשה אחרת אין יכול לומר שם וכ"ש שיחה בעלמא וזה שלא כדברי המג"א ומאחר שאפילו בקשה אסור כ"ש ללמוד ולשמוע שם קס"ת שהיא הפסק כיון שלא נתקן במקום הזה להוציא ס"ת וא"כ הוי כאילו לומד בתוך ק"ש ובתוך פד"ז ובין תפילה לנ"א הוי כאילו מפסיק באלו המקומות ללמוד ובאלו המקומות לא מצינו למרן שהתיר אלא דוקא קדיש וקדושה ולא דבר אחר

עוד נראה לומר בנ"ד דהנה מרן בסי' קמ"ו ס"ב כתב כיון שהתחיל הקורא לקרות בס"ת אסור לספר אפילו בד"ת ואפילו בין גברא לגברא ואפילו השלים הוא הפרשה ויש מתירין לגרוס בלחש ויש אומרים דאם יש עשרה דצייתי לס"ת מותר לספר בד"ת ויש מתירין למי שתורתו אומנותו ויש מתירין למי שקודם שנפתח הס"ת מחזיר פניו ומראה שאינו רוצה לשמוע ס"ת אלא