ויוסף אברהם תמא

אפייא שוין ונראה לומר דדעת המג"א הוא דס"ל דפי' דיבור שכתב מרן הוא דיבור חול ובדיבור חול כל המקומות שוין אבל דיבור שאינו חול כגון לעלות לס"ת או ללבוש טלית ותפלין בזה לא דברו הרי"ף והרא"ש ודינין אלו גילו אותם הפוסקים כל אחד במקומו דאילו גבי קראוהו לס"ת והוא קורא ק"ש כתבו מרן משם הרשב"א דאינו פוסק אכן גבי תפלין שאם אינו לובשו מעיד עדות שקר בעצמו לכן פסק הרשב"א בסי' קפ"ה ופסקו מרן בסי' דאפי' בתוך ק"ש פוסק וגבי ציצית שהוא חובת מנא ולא חובת גברא פסק מרן בסי' ג"ן דאין לברך על הציצית בין פסוקי דזמרה לישתבח אלא בין ישתבח ליוצר אך עדין יש לדקדק על דברי המג"א במ"ש אבל בפסוקי דזמרה אפשר דמותר לעלות דאמאי כתבה בדרך אפשר והרי עיקרא דהאי מילתא מדברי הרשב"א וכן מרן העתיק כן ואם איתא דאפי' עומד בפ"דז דינא הכי הו"ל לאשמועינן דין זה אפילו עומד בפ"דז וכ"ש כשהוא עומד בק"ש אלא ודאי מדנקטו דין זה גבי ק"ש משמע דוקא גבי ק"ש דינא הכי אבל אם עומד בפד"ז פוסק ועולה והו"ל להמג"א לדקדק כן ולמה כתבה בדרך אפשר. ויתכן לומר דמדמצינו לו למרן בסי' ג"ן גבי ציצית שאפילו היא מצוה עכ"ז אין לברך עליהם בפ"דז ולכן כתבה המג"א בדרך אפשר דיש מקום לומר דכיון דקראו אותו לעלות והוא עומד בפ"דז אפשר לומר שיש היתר בדבר

ועכ"פ נראה מדברי המג"א דפ"דז הם קילי מק"ש ואם קראו אותו לעלות כהן חייב לעלות א"כ נראה דגם בנ"ד אם הוא עומד בפ"דז והוציאו ס"ת דחייב לשתוק ולשמוע ברכות העולין וקס"ת אכן יש מקום דאין מזה ראיה לנדון דידן דאפשר לומר דלא כתב כן אלא בנדון מרן שלא היה שם כהן אחר וקראו אותו לעלות ואם לא היה עולה יש בידו עון הן מצד שקראו אותו לעלות ולא עלה והן מצד שבזה בטלה תקנת חכמים שסדרו כהן לוי ישראל כי עכשיו צריכין להוציא ישראל משו"ה שם כתב המג"א דבפ"דז מותר לצאת משא"כ אם רואה שס"ת עולה אין מי שיכריחנו להפסיק ואם ישתוק עושה תרתי לריעותא חדא שצריך להפסיק בשתיקה דהוי הפסק לדעת מרן ועוד דצריך לענות אמן אחר העולין ואף שהאחרונים התירו לענות אמן דשאר ברכות בפ"דז אבל להפסיק בשתיקה זה לא מצאנו. ועוד דבזמנים הללו שנוהגים לשורר לאבי הבן בעת עלייתו והאדם דעתו מתבלבלת הן לראות מי הוא אבי הבן