ויוסף אברהם תלט

אינו מקבל עליו עול מ"ש אבל אם הוא עסוק במקום שאין רשאי להפסיק כגון מברוך שאמר ואילך וכו' עי"ש. הרי נראה להדיא מדברי מרן שאפילו שעושה מצוה שמיחד את השם עם הצבור שחייבוהו חז"ל לקרות פסוק ראשון עכ"ז מברוך שאמר ואילך לא יפסיק אפילו בפסוקי דזמרה כ"ש בק"ש וברכותיה וא"כ קשה איך כתב שיוכל לומר פ' וזאת התורה אפילו בברכות דק"ש. ואפשר לחלק ולומר דשאני פסוק וזאת התורה וכו' שהוא תיקון חז"ל במ"ס משא"כ ההיא דקורא ק"ש שצריך לומר עמו פסוק ראשון שעיקר התיקון שלא יהיה נראה שאינו מקבל עליו עול מ"ש וכתב מרן בשם ת"הד סי' ג' דאם הוא עומד בק"ש וברכותיה בשעה שהצבור קורין את שמע אין לו להפסיק כלל דמשמע דלא הוי קפידה אלא שלא יהא יושב ובטל ומי שעוסק בק"ש וברכותיה פשיטא דלא הוי יושב ובטל ולא עוד אלא אפילו עוסק בשאר שיר ושבח אין לו להפסיק דלא מיקרי יושב ובטל ע"כ. הרי נראה להדיא דעיקר הטעם שם בסי' ס"ה שלא יהא נראה יושב ובטל וכל שעוסק בדברי שיר ושבח אין לו להפסיק משא"כ פסוקי וזאת התורה וכו' שהוא תחז"ל לאומרו בעת הוצאת ס"ת

ולענין אם יכול לענות שום אמן בק"ש וברכותיה הנה ראיתי להרב זכור ליצחק בדף ז' ע"ד שכתב וז"ל באופן שעלה בידינו מן המקובץ דאליבא דכ"ע אין עונין אמן דברכות בק"ש וברכותיה אפילו לדעת הרא"ש דמיקל דוקא באותן אמנים דאותה ברכה ולדעת הסמ"ק דוקא ב' אמנים אלו דמותר אבל לשאר אמנים לא ולענין הלכה אנן לא קי"ל לא כמר ולא כמר אלא בכל אמנים אין עונין כלל לא לאותה ברכה עצמה ולא לאמן דהאל הקדוש וכ"ש שאר אמנים שאין עונין כלל עי"ש. ומזה תמה על דברי הרב החבי"ב בתשו' הנז' שהתיר לומר פסוק וזאת התורה וכו' וכתב שם שגם הרב החיד"א בס' חיים שאל ח"א סי' ס"ח תמה עליו בזה עי"ש. ועכ"פ נראה מכל האמור לעיל דדעת מרן ז"ל שאם היה קורא ק"ש וברכותיה וקראוהו לעמוד בתורה שאינו יכול להפסיק אפילו שאין כהן זולתו אע"פי שקריאת האדם בס"ת מצוה היא וגם כבוד לתורה וגם בשאר פעמים אם נותנים לו ס"ת לקרות ואינו קורא מקצרין שנותיו אעפ"כ בעודו קורא ק"ש אם קראוהו לעלות אינו עולה ויעלה ישראל במקומו א"כ כ"ש שאין עמו רשות להפסיק בשתיקה לשמוע קס"ת ולענות אמן אחריהם והוא עודינו קורא ק"ש וכבר מצינו למרן ז"ל