ויוסף אברהם תלז

בתפלין שהם צורך ק"ש דאם לא לבשם הוי כמעיד עדות שקר בעצמו אבל ציצית שהם חובת מנא אין יכול ללובשם בתוך ק"ש א"כ נראה דגם בנ"ד שאין עליו חיוב לשמוע קס"ת במקום הזה כ"א במקום שתקנו חז"ל ועוד כי לא חייבו רז"ל על כל מנין ומנין להוציא ס"ת וא"כ פשיטא דבעודו קורא ק"ש אם ראה שבקהל האחר מוציאין ס"ת אין עליו חיוב לשתוק כדי לשמוע קס"ת ולענות אמן אחר העולים ומדברי מרן אלו יש לתמוה על הרב החבי"ב בש"ות א"ח ח"ב סימן נ"א שנשאל על עשרה שהיו מתפללין בב"הכ בעזרה וכשבאו להוציא ס"ת בב"הכ הגיעו הם לעושה פלא אם צריכים הם להפסיק ולהביט בס"ת ולומר וזאת התורה וכו' תורת ה' תמימה וכו' או אם די להם שימתינו בעושה פלא ויביטו בס"ת אבל לא יאמרו עמהם כלום ובתחילה עלה בדעת עליון להביא ראיה לאסור שלא יאמרו כלום והביא ראיה מדברי הרי"ף והרא"ש בפ' אין עומדין שכתבו דמיבעי ליה לאניש דלא לאשתעויי משיתחיל ב"ש עד סוף תפילת י"ח ויראה מזה דעדיף יותר להביט בשתיקה ולא יאמרו כלום ואח"ז אסיק הרב שיותר טוב לומר וזאת התורה וכו' וקשה לי על דבריו כיון דלדעתו שיותר טוב לומר וזאת התורה וכו' אפילו עומד בק"ש וברכותיה א"כ אמאי פסק מרן שאם היה עומד בק"ש וברכותיה וקראו אותו לס"ת שלא יפסיק הרי העולה לס"ת די לו בג' פסוקים וברכות התורה והרי לפי דברי הרב החבי"ב אומר ג' פסוקים ויותר והם וזאת התורה וכו' ועוד כי לא נתן דבריו לשיעורין הרב ז"ל דלפי שהם ג' פסוקים מותר לאומרם אלא לפי שהוא נתחייב בהם א"כ גם כשקראו אותו לעלות נתחייב בהם ומאי שנא זה מזה וכל הטעמים שכתב שם הרב יותר הם שייכים כשקוראים אותו לעלות והוא אינו עולה דהוי בכלל מי שנותנים לו ס"ת לקרות ואינו קורא. גם קשה לי על דבריו במה שהביא ראיה מדברי מרן בא"ח סי' נ"ד שכתב דבענייני מצוה כגון לפסוק צדקה לעניים או צדקה אחרת מותר לפסוק אחר ישתבח ודן מזה דג"כ מצוה להביט בס"ת ולומר וזאת התורה וכו' עי"ש. ולפקד"ן דלא דמי דאה"נ דבין ישתבח ליוצר שהם סיום ברכות דזמירות מותר לדבר בדבר מצוה אבל בתוך ק"ש או אפילו בתוך פסוקי דזמרה לא מצינו למרן שדיבר בזה ומהיכן משמע ליה להרב דאפילו בתוך ק"ש וברכותיה מותר להפסיק

ועכ"פ נמצינו למידין מדברי הרב החבי"ב במה שרצה ללמוד