ויוסף אברהם תלה

מעשה ופושט ידו והוי כהרכנת הראש ועוד דרוב פעמים בשעת הקנין מרכין האדם את ראשו והוי כקבלת שבועה ולכן לא יעלה בדעת שום אדם לומר דכיון דלא הוציאה מפיו השבועה דיש להקל בה אלא נוהגים בה חומרא יתירה ומה שתלו עצמם המקילין בדברי הרב ריח שדה ז"ל הרואה יראה דלא אמר כן הרב ריח שדה וכמו שהארכתי במקום אחר והנלע"ד כתבתי: נאום זעירא דבריין אברהם. דיין ס"ט סימן ל"ה

שאלה פה ארצ"י יש לנו בית הכנסת גדולה ואין לנו מקום אחר להתפלל ולכן נוהגים מימי קדם להתפלל בחול חבורות חבורות ובכל מקום שמתקבצים שם עשרה עומד אחד מביניהם ומתפלל להיות להם חזן אכן דא עקא שהחבורות קרובות זו לזו וזה אומר קדיש וזה אומר חזרה ואף שזה קרוב למאה שנים בנה ה"ר אברהם נשיא נ"ע בית מדרש באמצע רחוב היהודים ומתפללין שם חבורות חבורות ומשנת הת"ר ואילך שנתמתקו הדינין בכל מקום עמדו אנשי מעשה המתנדבים בעם והרחיבוהו הרבה ומתפללין בו בבקר ובערב ולומדים בו בחצות הלילה עכ"ז בבית הכנסת הגדולה עדין הקהילות קרובות זה לזה והן עתה צריכין אנו לדעת מה יעשה ישראל העומד בפסוקי דזמרה או בק"ש אם חייב לענות אמנים וקדושה על כל מנין ומנין ועוד אם הוא עומד במקום הנז' בציבור ובתוך כך הוציאו ס"ת אם ציבור אחר עומדים ביוצר או בין תפילה לחזרה או בין תשלום החזרה לנפילת אפים אם במקומות הנז' צריכין הציבור לישב כדי לשמוע קריאת ס"ת או לענות אמן וקדושה ועוד אם במקומות הנז' יכול לומר הפסוקים שאומרים בשעת הוצאת ס"ת וזאת התורה וכו' ועל הכל צריכין אנו לדעת מה יעשה ישראל ויבוא שכמ"ה

תשובה לענין להפסיק כדי לשמוע קס"ת וברכותיו עיקרא דהאי מילתא איתא בברכות דף ח' אמר רב הונא מ"ד ועוזבי ה' יכלו זה המניח ס"ת ויוצא ופשט דברי הש"ס נראה שדוקא מי שמניח ס"ת והולך לו לעסקיו שנראה שהוא פורק עול התורה