ויוסף אברהם תלא

דבנ"ד שהתנית עמו בשעת כניסתה לחופה ותמהת עלי דהכא לא התנה עמה שלא ירשנה אלא התנה עמה שיתן לה נדונייתה ויפטרנה בגט וכו' ע"כ ולעד"ן דהא פשיטא דאין צריך לפרש בהדיא ולהתנות עמה כן שלא ירשנה אלא כל שאמר לה דברים שמשמע מהם שכוונתו שאין רצונו לירש אותה יספיק והוא דבש"ס בכתובות דף פ"ג הקשו על הא דאמרו במשנה הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך והקשו וכי כתב לה מאי הוי והתניא האומר לחבירו ד"וד אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקות ממנה לא אמר כלום ותירצו בכותב לה ועודה ארוסה ופי' רש"י לא אמר כלום דאין כאן לשון מתנה בכותב לה ועודה ארוסה שלא זכה בנכסים עדין ומתנה עמה שלא יזכה בהם לכשישאנה ואין צריך לשון מתנה שהרי אין לו עכשיו בהם רשות עי"ש. הרי מדברי הש"ס הנז' נראה להדיא דאם כתב לה בעודה ארוסה אפילו שכתב לה לשון גרוע שאינו לשון מתנה אעפ"כ מהני לפי שלא זכה עדין בנכסים אפילו כתב לה אין לי עסק בנכסיך או ידי מסולקות מנכסיך אפ"ה כיון שהיא ארוסה ועדין לא נשאת יספיק זה הלשון א"כ כ"ש בנ"ד שכתב לה שחייב עצמו לתת לה נכסי נדונייתה דכיון שאמר לתת לה הרי לשון מתנה אמור ואף שאין אנחנו מחייבין אותו לתת לה גט ע"י כפיה מ"מ הוא לא תלה חיובו בגט אלא תרי מילי קאמר לתת לה נכסי נדונייתה וגם לתת לה גט מדלא התנה שיפטרנה בגט ויתן לה כתובתה דהוה משמע דעיקר החיוב לתת לה גט ועם הגט יתן כתובה אלא זה חיוב לחוד וזה חיוב לחוד ויש להביא ראיה לזה מדאמרינן בכתובות לקתה חייב לרפאתה ואם א"ל הרי גיטך וכתובתך ורפאי את עצמך רשאי משמע התם דוקא לפי שכל זמן דאגידא ביה חייב במזונותיה ולכן אומר הרי גיטך וכתובתך והקדים הגט לכתובה אבל בנ"ד שאין תלוי זה בזה וסילוק עצמו מכתובה לחוד והגט לחוד דכוונתו להסתלק מכתובתה לגמרי אע"פי שלא נתן לה גט

א"נ יש להביא ראיה דאע"פי שלא אמר בפי' שאינו יורשה שפיר דמי והוא ממ"ש מרן בסי' צ"ב ס"ו כתב לה ד"וד וכו' וכן אם התנה עמה שאם מתה בלא בנים יחזרו הנכסים לבית אביה הכל קיים ע"כ. והרי הכא לא התנה עמה בפי' שאינו יורשה אלא כתב לה יחזרו הנכסים לבית אמה ובודאי כוונתו ידועה שהכוונה שלא יירשנה ומסלק עצמו מירושתה לגמרי ומחזיר להם הנכסים שהיו