ויוסף אברהם תכט

ומה שהקשה הרב הפוסק על דברי מהרח"ש ז"ל שתמה על מרן ז"ל שהביא דברי ר"י בן הרא"ש בסי' קנ"ד ודברי הריטב"א בסי' קס"ה שסותר להר"י בן הרא"ש והוקשה לו הרב הפוסק דאמאי לא הוקשה לו מאותו סי' עצמו שהביא משם הריטב"א וכו' עי"ש. זה אינה קושיא דרצה להקשות קו' עצומה יותר ממ"ש הריטב"א בסי' קס"ה דבפירושא איתמר דאם כפו אותו ע"י שבועתו הוי אונס והגט והחליצה הוו מעושין ופסולין אבל מדבריו דסי' קנ"ד לא הוי קו' כ"כ דבדיעבד הכשיר ובזה הוי כדעת ר"י בן הרא"ש ולזה כוון הרב"י בבדק הבית שכתב על דברי הריטב"א דסי' קנ"ד וכ"כ ר"י ן' הרא"ש דאפילו נתחרט וכפו אותו ב"ד ס"ל להריטב"א דהגט פסול כמ"ש בסי' קס"ה מ"מ אם גירש בסתם אמרינן דבדעתו ורצונו גירש ובזה אתי שפיר כר"י ן' הרא"ש אף שבאם נתחרט וכפו אותו ב"ד פליג על ר"י בן הרא"ש וכמ"ש הרב החבי"ב סי' קנ"ד הגהב"י אות נ"ז יע"ש. ובזה נפל מה שרצה לחלק ה"ה נר"ו דאם נתחרט ס"ל להריטב"א כדיעבד דמי דאם יתירו לו לא ירצה לגרש עוד וא"כ כופין אותו לגרש דליתא דהריטב"א ס"ל להיפך דאם נתחרט שוב אין יכולין הב"ד לכופו ממ"ש או לגלות דעתו וכ"כ בסי' קס"ה בדין החליצה וכן מפורש יוצא בדברי מהרח"ש שם ומהתימה על מהרח"ש שלא השיג על מהרלב"ח בזה שאין שייך לפרש בדברי הריטב"א דס"ל דאף אם נתחרט מהני בלתי התרה היפך דבריו דסי' קס"ה גבי חליצה

ומה שהביא ראיה ה"ה נר"ו מדברי מהרח"ש שכתב וכן אם לא נמצא התרה וכו' לאו ראיה היא כלל דהתם מגרש בסתם ואמרינן דמדעתו מגרש אבל היכא שנתחרט בפי' ואינו רוצה לגרש כנ"ד סיים בהדיא בזה מהרח"ש וכתב דאם כפו אותו לקיים שבועתו בלא התרה ראוי לחוש לדברי הרשב"א דהוי גט מעושה יעו"ש וברור

ועתה נבוא לענין דינא ואען ואומר דבנ"ד אם מתה אינה יורשה אחר מה שמצאנו שכתוב בחי' הרמב"ן דהר"י בן מיגאש בפי' הסוגיא דוקא ס"ל כרשב"ם דבנשואה מיירי אבל לדינא לא ס"ל כוותיה דרשב"ם א"כ לפ"ז נמצא דרשב"ם יחיד בסברתו וכל הפוסקים חולקים עליו ואין יכול לומר קי"ל כוותיה וכמ"ש הרב כרם שלמה יע"ש ומה שתמה עליו הרב יד אהרן ליתא וכאמור וכ"כ