ויוסף אברהם תכח

עוד מ"ש ה"ה עוד נראה לומר וכו' לא ידעתי כוונת החילוק בין בעינא ליה ומצערנא ליה ובין אומרת מאיס עלי ואם יש לחלק ביניהם יש לחלק כן דמ"ש אפילו היא חולה הוא כשמורדת ואומרת בעינא ליה ומצערנא ליה והתם י"ל דס"ל להרמב"ם דאין כופין לבעל לגרש לא כן כשאומרת מאיס עלי אבל המעיין שם בדברי ה"ה יראה דספוקי מספקא ליה בדברי הרמב"ם אם גם באומרת בעינא ליה ומצערנא ליה כופין לבעל לגרש או לא והעיקר כמ"ש ה"ה א"נ י"ל דבין במאיס וכו' והוא תירוץ הרב בית יהודה יעו"ש

גם מה שדחה דברי המרדכי בדעת הרי"ף ממ"ש הב"י על דברי הרמב"ם. יש לדחות דהמרדכי דקדק מדברי הרי"ף ממ"ש דלא מיפקעא ירושת הבעל כ"א בגירושין גמורים דאם איתא דאפי' בקטטה שנתקוטט עם אשתו ונתן עיניו לגרשה שוב אינו יורשה א"כ אינו תלוי בגירושין גמורים דוקא. אבל בדברי הרמב"ם שכתב הורו הגאונים וכו' אפילו שכיון למ"ש הרי"ף בפ' אע"פי כמ"ש ה"המ מ"מ זה הלשון לא נקט בדבריו וא"כ שפיר יש לדחות כמ"ש הרב"י אלא דממקום אחר מפ"א דה' נחלות יש לדקדק כן מדבריו וכבר כתב בזה הרב בית יהודה יעו"ש. ומ"ש הרב בית יהודה בכוונת הטור בדברי הרמב"ם לא כיון יפה דפי' דברי הרמב"ם דאין שומעין לה הכוונה דלא כייפינן ליה לגרש דאין דנין אותה כדין מורדת דס"ל להרמב"ם בה שכופין את הבעל אבל לא נתכוון הרמב"ם לומר דאין שומעין לה שר"ל דאע"פ שכופין אותו מ"מ כל זמן שלא גירש אותה הרי יורש אותה וא"כ הטור הביא ראיה מדברי הרמב"ם במכ"ש וליתא

עוד מ"ש ה"ה דבנ"ד כיון שאינו מתנהג עמה בדרך אישות כדרך איש ואשתו כבר כתב מור"ם בסי' צ' דהמורד על אשתו י"א דאינו יורשה וכו' כבר כתבו הרב ח"מ והב"ש ובית יהודה כל הצורך בזה עיש"ב

גם מ"ש ע"פי מ"ש מור"ם בסי' צ"ב ס"ז דאם התנה להחזיר ליורשיה תנאו קיים וא"כ בנ"ר שחייב עצמו וכו' א"כ כ"ש גבי יורשיה וכו' לאו כ"ש הוא שלא סילק עצמו אלא בחיים חייתה אבל לא לאחר מיתתה וראיה לזה מהאומר לאשתו אין לי בנכסיך ובפירותיהן וכו' לעולם אע"פי שאין לו פירות אם מתה יורשה ועיין בסי' צ"ב ס"ד: