ויוסף אברהם תכו

אין כופין אותו לחלוץ ולבסוף כתב שיש הפרש בין ההיא דהריטב"א לנדונו דההיא דהריטב"א לא היתה השבועה בזמן הנישואין רק אחר מיתת האח אבל בנ"ד השבועה היתה בעת הנישואין הנה הוא ראוי שמעון אחיו לעונש גדול כי אשה זו על דעת כן נשאת לו ומלבד עונש השבועה הנה הוא ראוי לעונש גדול שהרי הוא הטעה אותה וכמעט נראין קדושין על תנאי אבל מה נעשה שהרי רבותינו ז"ל הרחיקו הכפייה עי"ש. הרי להדיא שאע"פי שאין יכולין לכופו מ"מ ראוי הוא לעונש גדול והוא ז"ל אסיק דיעשו לו הרחקה דר"ת

ונעמוד עליהם במנין הפוסקים שדברו והסכימו בענין הרחקה דר"ת הראשון רב האיי גאון שכתב שהנשבע לגרש את אשתו חייב לקיים שבועתו עם היות שמראה להם שהגט שהוא נותן מכח שבועה והוא אנוס. ב' ר"י בן הרא"ש שהנשבע לגרש ב"ד כופין אותו. ג' הרשב"ץ ח"ב סי' ס"ח שהנשבע לגרש אומרים לו לקיים שבועתו ואם אמר איני מגרש כופין אותו כדין מבטל כל מ"ע. ד' מהרלב"ח סי' קכ"ד מדבריהם נראה שכופין לגרש וכ"ש שהם מודים דעושין לו הרחקה דר"ת. ה' מהרי"קו סי' ק"ב. ו' מהריב"ל ח"ב סי' ע"ט ואף שבסי' ח"י כתב להיפך כבר כתב הפמ"א ח"ב סי' מ"ח שחזר בו מהריב"ל. ז' מהרשד"ם חא"ה סימן ע"א. ח' מהרא"ש סי' כ"ח. ט' מהר"י לבית הלוי סי' ט'. י' הפ"מ ח"ב סי' ט'. י"א מהר"י בי רב הביאו הפ"מ שם. י"ב מהר"א מונסון הביאו ג"כ הפ"מ שם. י"ג משפט צדק ח"ב סי' ע' ואף ששם בסי' א' כתב להיפך אפשר שבסי' ע' חזר בו והפ"מ כתב ששני המקומות שוים דעושין לו הרחקה דר"ת וכבר תמה עליו הרב דבר משה ח"א סימן פ"ד דאיך יתקיימו שניהם כאחד ולפקד"ן דכוונת הפ"מ לומר דכיון דסיים שם בסוף התשובה איברא דהוא לא יוכל ליבם מכח השבועה לצאת ידי שמים נראה דעדין לא נמלט מהשבועה ודוקא בנדון דידיה שהוא עדין לא קיים מצות פ"ור ואשתו הראשונה פסקה זה רבות בשנים ובאופן זה כתב שאין לעשות לו הרחקה דר"ת אבל במקום שקיים פ"ור והיבמה זקנה אפשר דגם הוא יודה דעושין לו הרחקה דר"ת. עוד נר' דבסי' א' לא הזכיר כ"א דברי מהריב"ל דסימן י"ח וכנראה דעדין לא ראה תשו' דסי' ע"ט ובסי' ע' שהביא תשו' דסי' ע"ט נראה דחזר בו מההיא דסי' א'. י"ד מהראנ"ח הביאו הרב פ"מ בסי' הנז'. ט"ו הרב פרח מ"א סי' מ' וסי' מ"ח. ט"ז הגו"ר כלל ב'