ויוסף אברהם תכד

בדידן כיון דלא אפשר שיתירו לו דאם יתירו לו לא יגרש עוד דכל מה שרוצה לגרש הוא בשביל עול השבועה שעל צוארו וכיון שיתירו לו לא יגרש עוד ואף שסיים שם מהרח"ש שאם נתחרט על השבועה יש לחוש לדברי הרשב"א עכ"פ הרואה יראה לדברי מהרלב"ח דאפי' נתחרט על השבועה מיירי. אכן למה שהקשה מהרח"ש דברי מרן אהדדי דאילו בסי' קנ"ד כתב משם הר"י בן הרא"ש דכופין לגרש ואילו בסי' קס"ה גבי נשבע לחלוץ כתב משם הריטב"א דאין כופין עדין הם קשים ובודאי דהר"י בן הרא"ש פליג על דברי הריטב"א וכמו שכתבו כן כמה מהפוסקים ובודאי בכגון זה אזלינן בה לחומרא ואין כופין לגרש למי שקשר עצמו בשבועה. אכן נראה דבנ"ד אע"פי שאין אנו יכולין לכופו לגרש אבל מ"מ עושין לו הרחקה דר"ת וכעין שמצינו למהרשד"ם א"ה סי' ע"א שנשאל בראובן שהיה נשוי ללאה ואחיו שמעון נשבע שאם אחיו ראובן ימות בלתי זש"ק שחייב שמעון לחלוץ את אשתו ונסתפק שם אם חייב שמעון לחלוץ אשת אחיו מכח השבועה ובתחילה הביא דברי הר"י בן הרא"ש הנז' שהביא מרן בסי' קנ"ד ואח"ז הוקשה לו מדברי הריטב"א דסי' קס"ה דנראה ממנה שאין כופין ולבסוף הסכימה דעתו דעת עליון דאע"פי שאין כופין מ"מ עושין לו הרחקה דר"ת שהביא מהרי"קו בסי' ק"ב ושם כתב הרחקה זו אפילו למי שמרדה על בעלה ואמרה מאיס עלי כ"ש כשמורדת עליו מכח שנשבע לה לגרשה וז"ל לענין הרחקה תגזרו באלה חמורה על כל איש ואשה מזרע בית ישראל והנלוים עליהם שלא יהיו רשאין לדבר עמו ולישא וליתן עמו ולהרויחו ולהאכילו ולהשקותו וללוותו ולבקרו בחלותו ועוד יוסיפו חומר כרצונם על כל אדם אם לא יגרש שבזה אין כפיה שאם ירצה ימצא מקום והוא לא ילקה בגופו מתוך נידויו זה עכ"ל ר"ת שהביא מהרי"קו ועל הרחקה זו הסכימו כמה מרבוותא מהריב"ל ח"ב סי' ע"ט ומרן בש"ות א"ה סי' יו"ד ומהרשד"ם א"ה ע"א ומהרא"ש סי' כ"ח ומהר"י לבית הלוי סי' ט' והרב בני משה ח"ב סי' ט' והרב פרח מטה אהרן ח"ב סי' מ' ומ"ח והרב משפט צדק ח"ב סי' ע' והרב מהר"א מונסון משם מהר"י בי רב הביאו הפ"מ שם וכל אלו הרבנים הראשונים הסכימו לעשות הרחקה דר"ת בין נשבע לגרש ובין נשבע לחלוץ גם את האחרונים הרב גו"ר א"ה כלל ב' סי' ז' ושם כתוב לאמר שאפילו נשבע שלא ישא אשה אחרת על אשתו חיילה גם על יבמתו וחייב