ויוסף אברהם תכא

בנ"ד קנתה הממון אף דלגבי גט הוי גט מעושה. עוד נראה לומר דבנ"ד לא דמי לקנה את וחמור דהתם הדבר שצריך לקנותו הוא דבר אחד כגון חפץ פ' וא"ל שיקנה אותו הוא והחמור וכיון דלגבי החמור לא הוי קנין גם גבי אדם לא הוי קנין אבל הכא אע"פי שהוא קנין אחד אבל הוא על שני עניינין אחד שיתן לה נדונייתה ואחד שיתן לה גט וא"כ לא דמיא זו לקנה את וחמור דלא קנה החפץ דהכא שאני שהם שני חיובים ועוד כי מצאתי להמבי"ט ח"ב סי' ג' שנשאל בראובן שחייב עצמו בעת הנישואין בכתובה שאם לא ישאר לו ממנה זש"ק וירצה לישא אשה אחרת עליה בחייה יחזיר לה כל נדונייתה ועיקר כתובה ויפטרנה בגט ויש שם בכתובה כמה אופנים ולא נסתפק בזה כלל לומר דכיון דלגבי גט שנשבע עליו הוא גט מעושה א"כ גם לגבי ממון יהיה פטור כמו קנה את וחמור אלא ודאי נראה דלא דמיא כלל

.. הראת לדעת בנ"ד דאשה זו שהביא לה בעלה צרתה לתוך ביתה ולא אתדר לה לישב עמה ועי"ז הרחיקה נדוד מבעלה ועמד בעלה ומסר בידה מה שהכניסה לו אם מתה בחיי בעלה לדעת הרב כרם שלמה הנז' אין מוציאין מיורשיה וכמו שנסתייעו מדבריו הרב בארות המים סי' ג' והרב מהר"י עייאש ז"ל בספר בני יהודה ח"ב סי' קכ"א וכל זה לא מיירי אלא כשהתנית עמו כן אחר הנישואין וגם לא מכרה ולא נתנה לאחרים וכ"ש היכא שהבעל נתן לה אחר הנישואין ועמדה האשה ונתנה לאחרים שאין הבעל יכול להוציא מידם מה שמכרה ונתנה להם וכ"ש בנדון דידן שמנהג פשוט בכל הארץ שמברכין ברכת אירוסין ואח"ז מחייבין לחתן בכתובה ובתנאים אשר יהיו ביניהם כי נמצא לפ"ז שהחיוב היה בעת האירוסין וקודם ז' ברכות וקודם כניסה לחופה דודאי באופן זה אין הבעל יורשה

אכן עדין אנו צריכין לדעת לענין הגט היכי לדיינו דייני להאי דינא דאם נכוף אותו לגרש מכח השבועה הו"ל גט מעושה ואם נאמר שלא לכוף אותו על הגט ונניח אותו על דעתו היאך יעבור על השבועה בפרהסייא וראיתי להרלב"ח סי' קכ"ד שהביא משם רב האיי גאון שכתב שהנשבע לגרש את אשתו שחייב לקיים שבועתו ואל יחלל שם שמים בפרהסייא אלא יגרשנה לאלתר ויתן לה כתובה דהכא מילתא אמר רחמנא לא תשא וכתיב כי לא ינקה וכתיב נשבע להרע