ויוסף אברהם תכ

נכסים שהכניסה לו דוקא וממילא כתובתה כאילו היא קרועה כי לא נשאר לה עליו כתובה ותוספת כי מעתה היא מוחלת לו

וחזי הוית להרב כרם שלמה בא"ה סי' מ"ז שנשאל על ראובן שנשא אשה על אשתו בעבור שעמדה מלדת והיתה ביניהם מריבה עד שמחמת הקטטות והמריבות יצאה מביתו והלכה לה לנפשה ולהשקיט המריבות פרע לה כתובתה ונתנה בידה אכן שטר כתובתה לא נקרע כי היו ממתינין אולי תשוב לביתה או תתגרש ממנו בגט ואחר זה בעודן פרודים זה מזה מתה האשה ועתה לשאו'ל הגיעו הבעל ויורשי האשה הבעל טוען כי עכ"פ עדין לא נתגרשה ואשתו היא ויורשי האשה טוענין דכיון שקבלה כתובתה והלכה לה הרי היא שלהם. והשיב בסוף דבריו כי שמע כי ראובן ואשתו הנז' חייבו עצמם לבוא לידי גירושין וחייבו עצמם קנס להחוזר בו וא"כ לפ"ז אזדא לה החילוק שחילק הרב פ"מ ח"א דעד כאן לא קאמר רשב"ם אלא בזמנו שביד האדם לגרשה בעל כרחה לא כן בזמנינו שאין בידו לגרש בע"כ א"כ בנדון דידן נמי בידו לגרשה בע"כ מכח התנאי והחיוב שביניהם. א"כ חזרנו דהוי מחלוקת שקול והמע"ה ויורשי האשה הם מוחזקין ותפוסין בנכסים ואע"ג דבענין זה רבו הסוברין דמפקינן מיד המוחזק כיון שהוא בא לזכות מכח התקנה וידו ע התחתונה כיון שהבעל יורש דאורייתא מ"מ הא איכא סברת מרנא דס"ל דבכה"ג אין מוציאין מיד המוחזק ובפרט בחזקה טובה כזו דבחיים חייתה נתן לה הבעל עצמו הנכסים והחזיקם בידה א"כ מי יוכל לעשות נגד מרנא ז"ל הילכך למעשה נראה לע"ד בנכסים הללו שב וא"ת עדיף וזוזי היכא דקיימי קיימי וא"כ זכו יורשי האשה בנכסים כיון שהם תחת ידם עש"ב. וא"כ אוף אנן בנ"ד נימא דהאשה רצונה בגירושין עוד בה דבעודה בחיים החזיקה בנכסים ונתן לה מה שנשאר בידיה מנכסיה והיה אומר היום או מחר אתן לה גט ובכגון זה לדעת הרב כרם שלמה אם מתה בחיי בעלה אין להוציא מיד היורשין

וכ"ת דבנדון דידן שנתחייב בקנין לתת לה נדונייתה ולתת לה גט א"כ כיון דלענין הגט לא נוכל לכוף אותו מכח השבועה א"כ גם גבי נדונייתה ותוספת מאה גרוש לא קנתה דהוי כמו קנה את וחמור דלא קנה. אכן נראה דאין זה כלום דאנן קי"ל כרב נחמן דקנה מחצה וכמו שפסק מרן בס"סי ר"י אוף הכא נמי