ויוסף אברהם תיט

והר"ן והריב"ש דהא דלא מהני תנאי אחר שנישאת היינו דוקא שאמר שלא יירשנה אבל אם מחייב עצמו להחזיר ליורשיה מה שירש ממנה צריך לקיים וא"כ בנ"ד שחייב עצמו לתת אותם לה ולהסתלק מהם כ"ש שחיובו חל על יורשיה וצריך לתת אותם להם וכ"ש אם יורשיה תפוסים בהם שאין הבעל יכול להוציא מידם כיון שסלק עצמו בקנין ואפילו יהיה הדבר אחר הנישואין כ"ש שהתנית עמו קודם כניסתה לחופה. ונראה עוד להרחיב הדבר בענין שהבעל עצמו התפיס' בידה דעד כאן לא קאמרי דהבעל יורש אותם אלא כשהנכסים הם ברשותו ובאים יורשיה להוציאם מידו אז אמרינן דכיון דרוב הפוסקי' ס"ל דהבעל יורש מן התורה אין יכולין להוציאו מחזקתו אבל כשהנכסים הם בחזקת יורשי האשה והם תפוסים בהם וכ"ש כשהבעל עצמו התפיסם בידה ושלחה מביתו ואמר לה הרי קיימתי תנאי שהתניתי עמך. ולו לא יהיה לא ממון שהיה בידו ואמר לאשתו קחי זה במתנה מעכשיו ומשכתו האשה לרשות אחר וקנאתו האם יוכל אח"ך לומר לה אני רוצה לחזור בי בודאי באופן זה לא דברו הפוסקים א"נ אפילו יורשיה תפוסין בהם אם אינו מועיל היינו דוקא שתפסום מעצמם בלתי רשות הבעל אבל אם הוא מעצמו התפיסם ביד אשתו לקיים תנאו לפרעון כתובתה מרצונו הטוב וסילק עצמו מהם בזה לא דברו הפוסקים ז"ל

והרב בארות המים בא"ה סי' ג' נשאל באשה שהיתה זקנה ורצה בעלה לילך לארץ ישראל ולא רצתה אשתו לילך עמו ויאותו ביניהם שיתן לה סכי כתובתה והיא זילא בה מילתא לקבל ממנו גט ומחלה לו השבועה שלא ישא אשה אחרת ונתן לה סכי כתובתה בית אחד ואח"ז מתה האשה בחיי בעלה ונסתפק שם הרב בענין ירושתה ופשיט לה שזכו יורשיה משני הטעמים הנז' ואף שהרב שם צירף טעם אחר שקרע לה שטר כתובתה מה שלא נעשה דבר זה בנ"ד שעדין שטר כתובתה קיים אין זה מעכב בנ"ד שהרי שם שהוצרך לקרוע לה שטר כתובתה לפי שהיה חייב לה בכל סכי כתובתה ופרע לה הכל משו"ה הוצרכו לקריעת הכתובה. לא כן בנ"ד שמעת אשר בקשה ממנו להתגרש לא נשאר לה עליו כתובה ואף שצריך שגם בנ"ד צריך לקרוע לה כתובתה שהם סך מרובה מ"מ בנ"ד אין צריך לקרוע לה שהרי מספר כתובתה נלמד שאין לה כלום שהרי שם כתוב שאם בקשה להתגרש ממנו שאין לה עליו עוד כתובה אלא דוקא