ויוסף אברהם מב

קשה לי על דברי רבי' הרמב"ם ז"ל דא"כ אמאי כתב האי חילוקא דחלוקין בעיסתן דוקא באלמנה הלא גם גבי אשה שהיא תחת בעלה שייך לומר ג"כ אימור מעיסתה קימצה וכמו שאמרו בנזיר והו"ל לרבינו לומר האי חילוקא גם גבי אשה שהיא תחת בעלה ואף שמדברי הש"ס שבפ' ח"ה נראה דהאי וכן האשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית מיירי באשה אלמנה וכמ"ש מאי וכן מהו דתימא אשה כיון דשביחא לה מילתא דאמרי קא טרחא קמי יתמי נראה מזה דבאשה אלמנה מיירי מ"מ רבינו שהביא מן התוספתא דגם גבי אשה שהיא תחת בעלה דינא הכי וכמפורש בדברי רבי' וכמ"ש הש"ך ח"מ סי' ס"ב הו"ל לרבי' לומר האי דינא דחלוקין בעיסתן גם גבי אשה שתחת בעלה. ואם נאמר דאם יאמר האי חילוקא גבי אשה שהיא תחת בעלה יפול בקושיא שהקשו התוס' בנזיר דמהיכן יבוא לאשה ממון שאין לבעל רשות בו והרי אף המותר שהותירה ממזונותיה הוא לבעל וא"כ איך אפשר אשה שהיא תחת בעלה להיות חלוקה בעיסתה. הנה קושיא זו גם עכשיו גבי אלמנה יפול בקושיא זו וכבר השיג עליו הרב בני חיי סי' כ"ה והרב מגילת ספר בלאוין דף ל' ע"א והרב מגילת ספר תריץ דמיירי דאמרו לה האחין צאי מעשה ידיך והרב בני חיי תירץ שהתנו עמה שאם הותירה הותירה לה וא"כ הו"ל לרבינו לכתוב הדין גם גבי אשה שהיא תחת בעלה ומה שתרצה לתרץ גבי אלמנה תרץ גבי אשה שהיא תחת בעלה וכמו שתי' התוס' בלאו הכי

ונראה לי לתרץ האי קושיא וקושית הרב בני חיי ומגילת ספר הנז' מה שהקשו על רבי' מ"ש בה' נחלות דאם חלוקין בעיסתן עליהם להביא ראיה דאימור מעיסתה קמצה והקשו דאף אם נאמר מעיסתה קימצה מ"מ המותר הוא ליורשים. ונראה לתרץ כי הן אמת דרבינו בפי"ח מה' אישות כתב מותר מזונות ליתומים ומותר בלאות ליתומים אכן לא כתב כן אלא דוקא אם האשה מודה שנתנו לה מזונות והותירה מהם ואז הם ליורשים אכן אם האשה נמצאו לה אונות ושטרות יוצאים על שמה והיא אומרת שהם שלה. וכתב הרמ"ה בחי' לבתרא דאם יש עדים שלא בא לה ירושה מממון אביה ודאי שהיתומים נאמנים ואם באו לה עדים שירשה ממון מאביה ודאי שהיא נאמנת כי פליגי היכא שבאו עדים שמת אביה אלא שלא ידעו אם הניח ממון אם לאו עכ"ל. נמצא לפ"ז דכי