ויוסף אברהם מא

דשביחא לה מילתא דאמרי קא טרחא קמי יתמי לא גזלה מיתמי קמ"ל ע"כ בגמ'. ונראה דהאי חילוקא שחילק רב חסדא דלא שנו אלא שאין חלוקין בעיסתן שייך גם גבי אשה שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית ובעלה חי שהרי שנינו בנזיר דף כ"ד גבי אשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה ואח"ך היפר לה הבעל אם שלה היתה הבהמה חטאת תמות והקשו בש"ס היא מנ"ל הא אמרת מה שקנתה אשה קנה בעלה ותירצו אמר רב פפא שקמצה מעיסתה אי בעית אימא דאקני לה אחר ואמר לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהם ע"כ נמצא לפי דברי ר"פ דאף באשה שייך לומר מעיסתה קמצה ועל האחין להביא ראיה לפי שאם קמצה מעיסתה הכל שלה ואף שכתב רש"י שם גבי ואב"א דאקני לה אחר כתב רש"י דאי קימצה מעיסתה אמרינן נמי מה שקימצה אשה קנה בעלה ור"ל דקי"ל מותר מזונות לבעל וכן הקשו התוס' כנראה מדבריו אלה דכשאמר ואב"א חזר בו משינויא קמא של ר"פ דגבי אשה אם הותירה ממזונותיה המותר לבעל ואם הדברים כן לא ידענא מאי אידון בה דא"כ ר"פ שאמר כן כמאן ס"ל דהא לכ"ע מותר מזונות לבעל וא"כ מאי קאמר שקמצה מעיסתה והתוס' תירצו למה שהקשו על ר"פ מההיא דמותר מזונות לבעל דהכא מיירי שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך ונתרצית בכך והותירה וכו' ואפ' דאף רש"י הכי כוונתו ור"ל מה שאמרו בש"ס ואב"א לפי דקי"ל אפילו מה שקמצה הוא לבעל ואף דקי"ל אם אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך אם הותירה שלה מ"מ מציאות רחוקה היא ואין דרך הנשים להיות ניזונים ממעשה ידיהן ולישב עם הבעל אבל מה שתירץ שנתן לה אחר מתנה ע"מ שאין לבעלה בהם כלום אפשר להיות דבר זה ונמצינו למידין מדברי הש"ס לדברי ר"פ דאף לגבי אשה שהיא תחת בעלה שייך לומר אימור מעיסתה קמצה כ"ש גבי אלמנה דיש מי שסבר דמותר מזונותיה לעצמה דודאי גם בה שייך לומר אימור מעיסתה קמצה אם חלוקין בעיסתן וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל דלאחר שכתב סברת רב גבי אחין ואח"ז הביא הברייתא שאמרה וכן אשה וכו' והביא דברי רב חסדא כנראה שחילוקו של רב חסדא שייך גם לגבי אשה וכן כתב הרמב"ם בפ"ט מה' נחלות להדיא שאחר שהביא דברי רב והברייתא כתב בד"א באחין ובאלמנה שאין חלוקין בעיסתן וכו' אבל אם היו חלוקין בעיסתן אימור מעיסתו קמץ ועל האחין להביא ראיה אלא שלפ"ז