ויוסף אברהם תיח

לתת לה גט ואדרבה בעת נתינת הגט עושין לו התרה שמא נשבע לתת לה גט וא"כ ודאי דמה שחייב עצמו לתת לה נדונייתה שהיא נכסי צאן ברזל והם שלו לשם מתנה איכוון אפילו שלא יתן לה גט כלל אלא שתקח ממנו נדונייתה ותלך לה לישב לבדה במקום שתרצה וכ"ת מאי נפקא מינה אם כתב לה בלשון מתנה והרי כתב הרא"ש ופסקו מרן ז"ל וכללא כייל לן שאין הירושה נפקעת אלא בגירושין גמורים וכל זמן שלא נתן לה גט אינה נפקעת ירושתו כבר כתבו הפוסקים דהיינו דוקא בלשון ירושה שהוא מתנה על עצמו שלא ירשנה ועל אופן זה כתבו שאין הירושה נפקעת אלא בגירושין גמורים אבל אם פי' הבעל שהוא נותן לה שהוא לשון מתנה אפילו אחר הנישואין וקנו מידו כבר כתבנו לעיל משם מהרשד"ם כי בדבר זה אפילו מכרה או נתנה קיים ואין הבעל מוציא מיד הלקוחות

עוד נראה דבנ"ד אפילו התנה אחר הנישואין שלא יירשנה תנאו קיים שהרי ראובן זה מיום שנשא אחרת עליה מלבד צרת צרתה וכעסתה צרתה גם כעס אלא שגם הבעל לא היה מתנהג עמה כדרך איש ואשתו וכשהיתה הולכת מביתו לא היה דורש אחריה כדרך העולם וגם שאפילו שהיה שומע שהיא משרתת אצל עשירי עם חרפה לא נשא על אשתו ולא היה שולח אחריה שום אדם לפוקדה לעשות שלום ביניהם ומצינו למור"ם בסי' צ"ב ס"ה שכתב המורד על אשתו או מדירה ואינו מתנהג עמה מנהג אישות י"א דאם מתה אינו יורשה וא"כ בנ"ד שהבעל לא היה מתנהג עמה כדרך איש ואשתו אם מתה אינו יורשה ואפילו לא היה שם תנאי כלל כ"ש בנ"ד שכל מה שעשו לה הבעל וצרתה היה כתוב על לוח לבה כי לכן התנית עמו בכל התנאים ואפילו היו אלו התנאים אחר נישואין ע"י קנין תנאו קיים כ"ש שהתנית עמו כן בעת אירוסין וע"מ כן נשאת עמו ואילו היתה יודעת שיחזור בו אפי' במקצת לא היתה מודית לו בנישואין

עוד נראה לומר בנ"ד שאפילו התנית עמו תנאי זה אחר הנישואין שיתן לה מה שהכניסה לו דזכתה בהם בעודה בחיים וזוכים בהם יורשיה אחריה לפי שהבעל לא התנה על עצמו שלא יירשנה אלא התנה על עצמו להחזירם לה ולהסתלק מהם כלל ואפילו מיורשיה שהרי יגיד עליו ריעו שחייב עצמו לתת לה גט ויפרדו איש מעל אחיו ומצינו למור"ם ורמזו מרן בב"י משם הרמב"ן