ויוסף אברהם תיז

דאורייתא אלא בגירושין גמורים נראה דאין מזה ראיה דס"ל כהרא"ש דאפשר דלא כתב כן אלא דוקא גבי מורדת וגם גבי ואלו שכופין להוציא דשם אע"פי שהיא מרדה בו והלכה לה לבית אביה מ"מ איהו הבעל לא ניחא ליה לגרשה ורצונו להיות עמה בשלום כדרך איש ואשתו אבל בנדון מהרשד"ם שהיתה עמו בקטטה ונתן דעתו לגרשה אפשר שבאופן זה הבעל אינו יורשה כיון שהבעל עצמו מחזר על הגירושין ובזה יש מקום לומר שמודה הרי"ף לדברי רשב"ם שאינו יורשה

ובמרדכי פ' מי שמת סי' תרי"ב שם בהגה כתב דהרי"ף ס"ל כהתוס' והרא"ש ממה שמצינו לו גבי מורדת שכתב דאם מתה אינו יורשה ומזה הוקשה לו להרב בני יהודה ח"ב סימן קכ"א על דברי מהרשד"ם מדברי המרדכי דנר' דס"ל דהרי"ף כדעת התוס' והרא"ש ולפקד"ן כמ"ש דמדברי הרי"ף דפ' אע"פי אין משם ראיה דס"ל כדברי התוס' דאפשר דבמקום שנתן עיניו לגרשה מודה הרי"ף לדברי רשב"ם שאם מתה אינו יורשה וכן נראה מדברי מרן בב"י סי' צ' עמ"ש הטור וכ"כ הרמב"ם הורו הגאונים וכו' וכתב מרן איכא למידחי דשאני התם שאינו רוצה לגרשה אע"פי שהיא רוצה להתגרש ע"כ. הרי להדיא דדוקא גבי מורדת שהוא אינו חפץ בגירושין משו"ה לא הפסיד זכותו הבעל אבל אה"נ דבמקום שנתן עיניו לגרשה גם הרי"ף יודה דאינו יורשה וחזי הוית להרב בני יהודה בסי' הנז' שהקשה על דברי מרן דאמאי כתב בלשון זה דאיכא למידחי ולא הק' עליו קושיא עצומה זו וע"פ מ"ש לעיל דהכא מיירי שחלתה בחולי ארוך ונלאו הרופאים ברפואתה ואינה ראויה לא לתשמיש ולא לשירות ורואה עצמה שהיא בסכנה ועל אופן זה כתב דהיה עולה על הדעת דאשה זו שאינה ראויה לשום דבר יש מקום לדבריה ועל זה כתב מרן דעכ"ז יש לדחות דכיון דעכ"פ הבעל אינו חפץ בגירושין כלל לא איבד את זכותו משום שהיא חולה ואינה ראויה לשום שירות כלל כיון שהבעל אינו חפץ בגירושין

ועדין יש מקום בנ"ד לומר דאף שכתב שחייב עצמו לתת לה לא לשם מתנה איכוון אלא לשם פרעון כתובתה כשיתן לה גט הא ליתא שהרי כתב וחייב עצמו וכתב לה בכתובה שחייב עצמו לתת לה גט בזמן דלא איתדר לה עם צרתה ונשבע לה על הדבר הזה וכ"ע ידעי לה להאי מילתא דאין כח בשבועה שתחייבו