ויוסף אברהם תיג

צרתה שיתחייב לתת לה נדונייתה ועוד תוספת מאה גרוש ויפטרנה בגט אם באופן זה מתה האשה בחייו אם יורש אותה בעלה או יורשיה וגם אם נתנה במתנה בחייה נכסי נדונייתה אם יכול הבעל להוציא מיד מקבלי מתנה ויבוא שכמ"ה

תשובה גרסינן בפ' מי שמת דף קמ"ו אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שא"ל אשתו תותרנית היא פי שאינה מריחה ונכנס אחריה לחורבה לבודקה נפל עליה חורבה ומתה אמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה אם מתה אינו יורשה ופי' רשב"ם דבנשואה איירי ולכן אשתו שהיא עמו בקטטה ונתן עיניו לגרשה ומתה אינו יורשה וכתב מרן בב"י שגם רבינו ירוחם כתב כן משם מהר"י בן מיגאש והטור כתב ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל וכתב מרן שגם התו' כן כתבו ועל ההיא דתותרנית הקשו הפוסקים דאמאי אמרו הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה מתה אינו יורשה והרי כיון שנכנס אחריה וראה אותה שאינה תותרנית א"כ אין דעתו לגרשה והיא אשתו א"כ אמאי אינו יורשה ונראה לי לתרץ דבאמת הוא נכנס אחריה לבודקה בכגון אלא שיש נשים שאינן פקחות כ"כ ולא תרגיש האשה שבא לבודקה וכשישאל אותה תשיב אמריה לו אם היא תותרנית לא יש שום ריח כלל ויש נשים פקחות שהיא מרגשת שבא לבודקה ואומרת לו ריח צנון כדי להעלים ממנו ואיש זה שאל אותה על הצנון וסבר שהיא מסתם נשים שאינן פקחות וכשהשיבה לו בדרך חכמה מאן יהיב לן מכותבות דיריחו אז ידע שהיא פקחת ואז נשתבש בדעתו דשמא לא הריחה כלום וכל מה שאמרה בדרך ערמה כיון שהיא פקחת ולכן אמרו דבכגון זה אינו יורשה והא פשיטא דלא נחלקו רשב"ם והרא"ש אלא דוקא כשמתנה עמו שלא ירשנה אחר שנשאה אבל בעודה ארוסה יכול להתנות שלא ירשנה וכ"כ מרן בא"ה סי' ס"ט וז"ל זה שאמרנו שאין התנאי מועיל להסתלק מירושתה היינו במתנה עמו אחר שנשאה או קודם שאירסה אבל במתנה עמו בעודה ארוסה מהני וכ"כ ג"כ בסי' צ"ב ס"ז וז"ל וכן אם התנה עמו שאם מתה בלא בנים שיחזרו הנכסים לבית אמה הכל קיים בד"א שהתנה עמו קודם שתנשא בעודה ארוסה או בכותב לה בכתובתה בשעת כניסתה לחופה אבל התנה עמו אחר שנשאת תנאו בטל וירשנה ע"כ. וא"כ נראה דבנדון דידן