ויוסף אברהם תיב

דאחר דמצינו למרן שהביא משם הפוסקים דלא נפסל אלא ממקום הפיסול ואילך וא"כ נראה דלא בעינן שיהיו כתובין ביחד בזה אחר זה כס' ר"ש שהביא המרדכי וא"כ אפילו יהיו רחוקים זמן מרובה לא איכפת לן ובכן למה לן לפסול בנדון הע"הג שהם כתובים על הסדר ופה אר"ץ נוהגים הסופרים שאפילו יהיו הפרשיות מב' סופרים כל זמן שהם מכירין שזה קדם וזה אח"ך מכשירין אותו: כה דברי הצעיר אברהם דיין ס"ט סימן ל"ב

שאלה ראובן שנשא לאה שהיתה גרושה מאישה לפי שלא זכתה להבנות ממנו וכשבא ראובן לקחתה לו לאשה א"ל הלא תדע כי היא גרושה מאישה שלא הביאה לו בנים ואם רצונך כי שמא בע"ה נזכה להבנות הנה מה טוב ואם לא נזכה לבנים ומוכרח לישא אחרת עלי דא בעינא ממך שאם לא אוכל לישב עם צרתי שתתחייב מעכשיו לתת לי נדונייתי שהכנסתי לך ועוד מאה גרוש תוספת ואני מוחלת לך על השאר סכי כתובתי וכן עשה ראובן שבעת כניסתה לחופה נתחייב לה בכל הנז' וחייב עצמו שיפטרנה בגט כריתות ואחר זה לא זכה להבנות ממנה ונשא אשה אחרת עליה ובאו לו בנים מצרתה ולאה הנז' לא יכלה לישב עם צרתה ובקשה מבעלה שיקיים תנאו שיחזיר לה נדונייתה ויפטרנה בגט והיה דוחה אותה מיום ליום ויום אחד לקחה רוב נכסי נדונייתה והלכה לשרת אצל עשירי עם ושלחה ודברה עם בעלה שיקיים שבועתו שיחזיר לה שאר נדונייתה ויפטרנה בגט ואז החזיר לה שאר נדונייתה ובענין הגט היה אומר היום או מחר ואחר זה א"ל שאין רצונו לתת לה גט ועתה לאה הנז' נפשה לשאו'ל הגיעה לענין הדין אם תמות היא בחייו אם יכול הבעל להוציא נדונייתה מיד יורשיה מדין שהבעל יורש את אשתו ואת"ל שבאופן זה שהתנית עמו בשעת כניסתה לחופה ועדין היא ארוסה ודאי שאין הבעל יורש אותה אכן עדין יש להסתפק אם נשאת עמו כדרך כל הארץ והתנית עמו שאם שהתה עמו עשרה שנים ולא ילדה זש"ק שיוכל לישא אשה אחרת עליה ואחר שנשאת עמו בחמש שנים ראתה שלא זכתה ליבנות ממנו נתנה לו רשות לישא אשה אחרת אך בתנאי שאם לא תוכל לישב עם