ויוסף אברהם תי

היפך ת"ד שהרי הוא עצמו ר"ש כדי לתרץ דברי מ"ס שהקשה עליהם דהוי שלא כסדרן משום דסבר לה מר דבעינן שלא יפסיק ביניהם בשום פרשה וכדי לתרץ זה כתב דהכא בשל יד איירי דאין להקפיד אם כתובים ש"כ עי"ש. וזה הפך ת"ד שהרי פרשת שמע שהיא בסוף הדף רוצה לסיים אחריה והיה א"ש ולעשות אותה מזוזה והיאך יכול לעשות אותה מזוזה והרי גם במזוזה צריך לכתוב אותן כסדרן כמ"ש מרן בסי' רפ"ח והרי כשכתב שמע הרי הפסיק אחריה כמה פרשיות עד שהגיע לוהיה א"ש ולפי דברי ר"ש הם פסולין דבעינן שיכתוב אותם בזה אחר זה בלתי שום הפסק ביניהם והיאך היו כשרים אילו היו מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה אלא ודאי דת"ד לא סבר כלל ההיא דהר"ש דבעינן שלא יפסיק ביניהם בשום פרשה אחרת אלא דסבר דאפילו הפסיק ביניהם בפרשיות אחרות ליכא קפידא כלל וסברת ר"ש היא דחויה מדברי ת"ד וכנז' ואפילו הפסיק בשאר פרשיות אינו הפסק וש"ד לעשות כן. ומעתה יש לי לתמוה על דברי המרדכי הנז' היאך פסיק ותני דברי ר"ש להלכה ולא חש לדברי ת"ד שהוא בהפך בפשיטות ומה שתירץ ר"ש דהכא בשל יד איירי דלא בעינן כסדרן לא יצדק בדברי הש"ס שהרי במזוזה כ"ע מודים דבעינן כסדרן ומעתה לפי האמור מה שהקשה הרב החק"ל על דברי הרב עבודת הגרשוני שכתב הדין בפשיטות בלתי שום ראיה עי"ש. והרואה יראה דראיה גמורה יש לו מההיא דמנחות דף ל"ב הנז' בס"ת ובתפלין שבלו וכתב שם הרי אי לאו טעמא דאין מורידין היינו מצרפין פ' של תורה או של תפלין למזוזה אע"פי שלא נכתבה פ' זו לצרפה למזוזה כי אם לס"ת או לתפלין אלא ודאי דאין בזה קפידא כלל עי"ש. הרי שהביא ראיה לדבריו מדברי הש"ס שגם בנדון דידיה שמזה זמן כתב ד' פרשיות והיום נפסלו מהם קדש והיה כי יביאך ויש לסופר ב' פרשיות קדש והיה כי יביאך שיודע בבירור שהם קדמו לאלו והיום הזה רוצה לצרפם לשמע והיה א"ש שנשארו לו מדברי הש"ס נראה שיכול לצרפם לאלו ומה איסור יש בדבר והרי לפי דברי הש"ס אפילו ס"ת שבלה ויש לו זמן זמניהם עכ"ז יכול לצרפו ולעשות אותם מזוזה ועוד דגבי ס"ת ותפלין שהם קדושה אחת שניהם יכול לכתוב אחר קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע אע"פי שכתב אחר קדש והיה כי יביאך כמה פרשיות

גם למ"ש טעם לאשכנז שפוסלים הכל מטעם חומרא וכתב כת"ר