ויוסף אברהם מ

שקנה לה בגדים ולא תכשיטין כ"ע מודו שקנתה אותם הבת וכן נמי תכשיטין הקטנים כגון נזמי זהב אשר באזני בנותיהם וכיוצא שתכשיטין אלו ילביש אותם האב לבתו ורחוק המציאות שיקח אותם אחר כך אפילו שהוא בדוחק גדול ודאי למתנה גמורה איכוון ולא מצינו לשום אדם שחוזר בתכשיטין כאלו כי אם דוקא כשהוא בדוחק גדול וצרות רבות סבבוהו א"כ בנ"ד שכ"ע ידעי להאי גברא שבנ"ד שאפילו שלא היה חשוב בין העשירים עכ"פ פרנסתו היתה מצויה לו ובודאי שלמתנה גמורה נתנם לה. והנלע"ד כתבתי: נאום זעירא דבריין אברהם דיין ס"ט סימן ב'

שאלה ראובן מת והניח אלמנתו ועמה מטלטלי בית שהם ידועים ליורשים שאינם מגיעין אפילו לסכי כתובתה שהיא מועטת וכ"ש להוציא מהם מזונותיה ובראות צערה שאין ממון בידה לפרנס את עצמה היתה משרתת אצל עשיר אחד ועמדה שם חמש שנים ועי"ז בא לה ממון מהשכירות שלה שהשלימה בהם דמי כתובתה ועוד מוסף על כתובתה יותר משלוש מאות גרוש וטענו. היורשים שהמותר שלהם לפי דקי"ל מותר מעשה ידי האלמנה ליורשים והאלמנה טוענת שאין אתם נותנים לי מזונותי עד שתזכו במעשה ידי ועתה האלמנה נפשה לשאו"ל הגיעה אם זכתה בטענתה ויבוא שכמ"ה

תשובה גרסי' בפ' חזקת הבתים דף נ"ב ע"א איתמר אחד מן האחים שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאים על שמו ואמר שלי הם שנפלו לי מבית אבי אימא אמר רב עליו להביא ראיה ואמר שם אמר רב חסדא לא שנו אלא שאין חלוקין בעיסתן אבל חלוקין בעיסתן אימור מעיסתו קימץ ועליהם להביא ראיה ואמר שם רב נחמן דברייתא מסייעא ליה לרב דתניא אחד מן האחים וכו' וכן האשה שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאים על שמה ואמרה שלי הן שנפלו לי מבית אבי אימא עליה להביא ראיה מאי וכן מהו דתימא אשה כיון