ויוסף אברהם לט

דבנ"ד שלא קנה בדרך הקנייה לא זכתה הבת במה שהכין לה אביה וא"כ נמצא דפליג ג"כ על דברי הרשד"ם ובשלמא לדברי עצמו בההיא דסי' שס"ה אינו סותר לפי שאפשר לפרש דפי' וזכתה הבת במתנה היינו שזכתה בדרכי הקנייה אבל לההיא דהרשד"ם קשה שכתב דאפילו כליו של לוקח ברשות מוכר קנה ואפשר לומר דסבר לה מר דכיון שהוא בנו ולגבי בנו אינו מקפיד על מקומו הו"ל כדרכי הקנייה ומעתה גם בנ"ד כיון שהיתה הבת מקבלת מיד אביה מה שהיה מביא לה ודאי דזכתה הבת ואפילו שהוא ברשות אביה והיא נאמנת לומר כי אביה נתנם לה במתנה גמורה מגו דאי בעיא אמרה אין בידי כלום וכמש"ל משם מהרשד"ם ואפי' מי שירצה לומר דבדוקא נקט לה הרדב"ז שלא קנה הבן כי אם דוקא אם קנה בדרכי הקנייה מ"מ נראה שלא נאמר זה אלא דוקא שם שהיו תכשיטין ולגבי תכשיטין קי"ל לגבי בע"ח אליבא דכ"ע דלא קנו הבנים ולכן בעל חוב גובה מהם אבל אם היו שם בגדים קונה אותם הבן הכלל העולה בנדון דידן דאם הם בגדים אפילו הם בגדים יקרי הערך וחמודים זכתה בהם הבת ואפילו דלגבי ב"ח דוקא בגדי חול קנו אותם אבל בגדי שבת וי"ט וכ"ש תכשיטי זהב וכסף שב"ח גובה מהם נראה דוקא לגבי בנים שעדין הם ברשותו ואם יקח אותם היום מחזיר למחר חליפתם ולא יש קפידא אם יקחם אבל לגבי בתו שרוצה לינשא לאחרים וכל מה שנותן לה היא מכנסת אותו לבעלה ואחר שלוקח אותם הבעל לא ישאר לאב שום שליטה עליהם וא"כ אפילו הם בגדים יקרים מעת שקונה אותם הוא מתייאש מהם ולמתנה גמורה נתכוון ואין חוזר בו לעולם ולא נמצא דבר זה בשום זמן שאחר שיקנה בגדים לנדוניית בתו שיחזור ויקח אותם או יפרע אותם לבע"ח אלא אדרבה בכל יום הולך ומוסיף עליהם כפי יכלתו ונותן בכל דעתו וכחו להוסיף עליהם ויש קצת מופת לזה שהרי כי עינינו הרואות שבכל שידוכין אע"פי שפוסקין על המשודך כמה יתן לכלתו מ"מ על אבי הכלה לא יפסקו עמו כמה הוא צריך להוציא לבתו נדוניא אלא אומרים נדוניא כפי כבודו ולא ימצא שפוסק כ"א אחד מעיר ושנים ממשפחה לפי כי ידוע וברור להם כי אבי הבת אפילו שהוא קמצן מוציא כפי יכלתו ולא יבייש עצמו ובתו לפני בני אדם ואומדים שכך דעתו בודאי וא"כ איך אפשר לומר שאחר שקנה לה בגדים כוונתו לחזור בהם ודבר זה אין לו מציאות בעולם וא"כ בנ"ד