ויוסף אברהם שפב

וכ"כ הריב"ש סי' כ"ח וא"כ לפ"ז אם אוכל הכונפ"ייה אחר האפייה כמות שהיא מברך המוציא וכן הדין באלקטא"ייף וכמו שפסק הרמב"ם בס' פאר הדור סי' דהקא"טייף מברך עליו המוציא ואם טגנו בשמן עם המלח אשר בקרבו מברך במ"מ ולענין הכונפ"ייה שלוקחין אותה אחר האפייה וממלא להו באספרמקי ושקדים ולוזים וכיוצא ומטגנה בחמאה או בשמן ונותנים עליה דבש הא ודאי דאין מברכין המוציא דודאי אחר כל המעשים האלו לא נשאר בה צורת לחם כלל ואף שנאפית מקודם ע"י הבישול יצאה מתורת לחם ואף כשקובע אין לברך המוציא ולא עדיף מן אלקטא"ייף שפסק הרמב"ם שאם טגנו בשמן אח"ך על המילוי והסו"כאר שבתוכו שמברך במ"מ ואף אם קבע אינו מברך המוציא והמחמיר לברך על לחם אחר תחילה הרי זו חומרא יתירה היא וכן פסק הגו"ר אכן כתב דהמחמיר לברך על לחם אחר תחילה תע"ב עי"ש. וכשאני לעצמי ככחי אז כחי עתה והמחמיר בזה אינו אלא חומרא יתירה והרב פ"ש חלק על הגו"ר וכתב שאין לאוכלה בקביעות אלא א"כ יאכל לחם אחר תחילה ואם לא מצא פת קרוב אני בזה ובכל מיני טריתא לומר שיברך המוציא וג' ברכות מאחר שרוב הפוסקים חולקים על דבריו של מרן והביא ראיה מהא"ח דס"ל בנהמא דהנדקא דמברך המוציא עי"ש. ואתה תחזה דסמוכות שלו תמ'הים הם ומה שהביא מהא"ח דס"ל בנהמא דהנדקא הוא היפך דברי מרן ז"ל דס"ל בנהמא דהנדקא דמברך במ"מ ואנן אתכא דמרן סמכינן ואליו שומעין שאמר כהלכה והרב חס"ל חי"ד סי' ח' דעתו כדעת הגו"ר וחלק על הפ"ש. וכלל העולה דבכנפ"ייה מברך במ"מ אפילו קבע סעודתו וא"ץ לברך על לחם אחר תחילה ודלא כהרב פ"ש הנז' ואם אוכלה כמות שהיא מברך המוציא זהו מה שהשיגה ידי דרך לימודי לפי קוצר השגתי. ואני תפלה ויחל משה אל חי ופתח לבי בתורתו לעבוד עבודתו והאי שמעתא בעיא צילותא ויאמר לי דין אמת לאמתו והסיר ה' ממני כל חולי ומה אהן זה לפני רבנן דסורא שמהם תורה יוצאה מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך וכל אחד אינו חייב אלא כשיעורו אם מעט ואם הרבה וזה חלקי מכל עמלי. אלו הדברים אשר דבר משה שפל אנשים אדם מועט הצעיר משה בכמה"ר אברהם דיין נר"ו ס"ט