ויוסף אברהם שפא

הרב נחפה בכסף וכ"ז דוקא בלש עיסה על דעת לבשלה או לטגן וגמר ועשה כן וגם לא אפה ממנה מעט אבל אם חסר אחת מאלה אף לדעת ר"ש דקי"ל כוותיה חייב בחלה ובהמוציא

ולפ"ז מה שנוהגין עכשיו דכשלשין עיסה על דעת לאפותה שמטגנין ממנה מעט בשמן אף לר"ש צריך לברך המוציא ולענין הכונ"פייה שתחילת עיסתה עבה ואח"ך מזלפין עליה מעט מים בזה אחר זה וע"י רוב התעמלות נעשית עיסתה רכה וקלושה ונותנין אותה בכלי מנוקב והעיסה יורדת מהנקבים על המחבת ונאפית שם נראה דלא מקריא זה בלילתה רכה שהרי כתב ר"ש בתחילת דבריו וכן תחילת בלילתו רכה וסופו באור חייב בחלה עד שתהיה בלילתו רכה וסופו באור ע"י משקה ע"כ. הרי משמע להדיא דדוקא עד שתהיה תחילת בלילתו רכה וסופו ע"י משקה. עוד בה מ"ש מרן בסי' הנז' וז"ל ויש חולקין ואומרים דכל שתחילת העיסה עבה אף שרככה אח"ך ועשאה סופגנין וכו' מברך המוציא הרי בהדיא שאם היתה תחילת העיסה עבה אף שרככה אח"ך אין לה שום גריעות וא"כ לא מיבעיא אם היתה העיסה עבה ואפאה בלא משקה דחייב אלא אפילו היתה תחילת העיסה רכה ואפאה דחייבת לס' ר"ש וכ"כ הטור. בלילתו רכה וכו' אם אפאו באלפס בלא משקה לא הוי לחם לר"ל ולר"י הוי לחם ור"י. פסק כר' יוחנן וכן הסכים א"א. הרא"ש וכ"כ סמ"ק מ' רמ"ח הרי אף שתחילת בלילתו רכה אם אפאו באלפס בלא משקה לחם גמור הוא ומה שרצה הגו"ר לדמויי לטריתא שכתב מרן טריתא שלוקחין קמח ומים ומערכין אותם ושופכין אותם על הכירה והיא מתפשטת ונאפית אין עליה תורת לחם כלל. ומברכין עליה במ"מ וברכת אחת מעין ג' לפק"ד אין דמיונו עולה יפה והפרש יש בין הכונפ"ייה ובין הטריתא דהתם דוקא שמערכין קמח ומים והיא רכה עד מאד ולא גלגלו העיסה כלל אלא שמערב מים עם קמח אכן בעיסת הכונפ"ייה שתחילתה ע"י גיבול כשאר עיסות דעלמא שעושין אותם ללחם אלא שאח"ך רככוה בהא ודאי דלא מיקרייא עיסתה רכה אלא עבה ואת"ל דבלילתם רכה כיון שאפו אותם על המחבת בלא משקה ע"י האור הרי היא כשאר לחם דעלמא כדעת. הרא"ש והטור והשאלתות והר"ן פ' כ"ש ושאר פוסקים ומעט שמן שמושחין המחבת אינו מועיל לענייננו וכמו שכתב הר"ש וכדעת מור"ם בהגה סי"ג וכ"כ סמ"ק וכ"כ האגו"ר