ויוסף אברהם שפ

מברכין המוציא וכו' וכן דעת הרב"ח וכן דעת המג"א וכן דעת הט"ז ושאר פוסקים ודעת רבינו יונה כדעת ר"ש שאפילו טגנו במשקה מברך במ"מ ולענין תו"ד אי זה מקרי תו"ד מצאתי להגו"ר כלל א' סי' כ"ד שכתב שאין להצריך שיהיה בתואר ובצורת לחם שהרי לחם הפנים עשוי כמין תיבה פרוצה ואין לו דמיון לצורת לחם דידן ומ"ש הרמב"ם בעיסה שנאפית בקרקע הואיל ואין עליה צורת פת מברך במ"מ וכו' נראה דכיון דנאפית בקרקע בגחלים ועצים נשחת תוארה ואינה ניכרת אם היא פת או ד"א וזו היא שאמרו תו"ד שישאר שם היכר כמעשה קדירה שהם מעשה עיסה לאפוקי כשיושחת תוארה והיא מיחלפא לרואים בד"א ע"כ. וכ"נ מדברי הפוס' שהרי כתבו בכמה מיני עיסות שהם לחם ומברך במ"מ ואף שבאמת אינו דומה לפת שלנו כלל מ"מ כיון שמעשהו כמעשה הפת והרואה אומר שהוא מעשה עיסה כגון דא מיקרי לחם והנה לפ"ז בכל מעשה קדירה יש בה תו"ר אכן בענין אלטי"רייא לדעת הפוס' קמאי ובתראי שאין בה תו"ד כמ"ש התו' בפ' כ"מ ד"ה לחם העשוי לכותח וכו' וירמי"זליש וכו' דלית בה תו"ד וכו' ע"ש. וכ"כ ג"כ בפ' כ"ש דף ל"ז עי"ש. וכ"כ האגו"ר דאלטרייא אין בה תו"ד וכ"כ בס' האגודה בפ' כ"ש וכ"כ הסמ"ק מ' רמ"ח וכן דעת המרדכי ופסקה מור"ם בסימנים אכן דעת מהר"ם שהביא המרדכי בפ' והג"מיי בפ' מה' ברכות דר"ם מספקא ליה

כלל העולה נמצא לפ"ז דהמחמיר על עצמו באלי"טרייא ושע"רייה שיאכל פת תחילה יוצא מידי ספק ואנן דבתר דברי ר"ש גררינן ותצא דינ'א דבדבר שבלילתו עבה וטגנו או בשלו ויש בו תו"ד אין לברך המוציא א"כ ה"זלאבייה דבלילתה עבה ויש בה תו"ד ומטוגנת בשמן לס' ר"ש דקי"ל כוותיה מברך עליה במ"מ וכן הלוקו"ס וז'נגיל ותמריי"את וסנבו"סך מק"לי וכלסו"ניס ומפארו"ניס ורש"תא ואלי"טרייא וכל. כנוותהון אין מברכין עליהם כ"א במ"מ כדעת ר"ש אכן י"ש שרוצה לצאת י"ח ר"ת יאכל לחם אחר תחילה ואף לדעת התוס' בפ' כ"מ והאגודה והמרדכי ושאר פוסקים דס"ל דבאלטרייא אין בה תו"ד ואף לס' ר"ת מברך במ"מ מ"מ המחמיר לעשות כדעת מהר"ם דאף באלי"טרייא שיברך על לחם אחר תחילה תע"ב אכן אם לא נמצא לו פת בסלו יכול לברך במ"מ ואף לי"ש לא הפסיד כיון דכל הני רבוותא ס"ל דבאל"טרייא לא יש בה תו"ד וכפסק