ויוסף אברהם שעט

סעודה לא מצאתי זה והרי הרשב"א בחי' לברכות דף י"ד ע"ב לא הזכיר כ"א בטורקנין דמברך המוציא וכן נראה בפי' מתוך דבריו שהביא שם וכ"כ הרד"א דבטריתא אפילו קבע מברך במ"מ ובטורקנין אם קבע מברך המוציא

ומ"ש הגו"ר על מהר"ם דלמה הוצרך לזה שאם היה קובע סעודתו עליו לא היה צריך ללחם אחר דבלא לחם מצי לברך המוציא דלא גרע מפת הבאה בכסנין עי"ש. ואנכי העבד נראה לי דל"ק דהתם בפת הבאה בכסנין יש בו תו"ד ולכך מהני ביה קביעות לברך המוציא אבל עיסת מהר"ם דמספקא ליה אם יש בה תו"ד אם לאו לכן לא היה אוכלה אלא בתוך הסעודה וכן מצאתי להמרדכי בפ' כ"מ שכתב משם מהר"ם וז"ל כתב מהר"ם שרבינו יחיאל לא היה אוכל וירמי"זליש אלא בתוך הסעודה כי לא היה ברור לו אם יש בה תו"ד הרי להדיא שטעמו לפי שלא היה ברור לו אם יש בה תו"ד. ומ"ש עוד הגו"ר שאע"פי שאכלו בתוך הסעודה כיון שלא בא מחמת הסעודה טעון לפניו ברכה וכו' ע"כ. וקשה דהא דאמרינן דהבאים שלא מחמת הסעודה שטעונים ברכה היינו כשהם באים לקינוח סעודה להקל מכובד המאכל אבל כשאכלו כלו למזון ולשובע פשיטא דאין טעון ברכה ונדון מהר"ם היה אוכלו למזון ופשיטא שאין צריך לברך ועיין מג"א בסימנים ס"ק כ"ב

הדרי בי דמ"ש מהר"ם וספוקי מספקא ליה היינו לדעת ר"ת דס"ל דבאין בה תו"ד אין לברך המוציא ולכך היה מסופק אם יש בה תו"ד דאי אף לדעת הר"ש עלה ונסתפק הרי אפילו יש בה תו"ד מברך במ"מ וכמו שהוכחנו לעיל דר"ש סבר דאף בדאית בה תו"ד מברך במ"מ וכ"ן מהג"מיי פ"ג מה' ברכות דמ"ש מהר"ם הוא לס' ר"ת עוד יש לו' דמאי דמספקא ליה למהר"ם היינו שהיה מסופק באלי"טרייא אם אין בה תו"ד ולכ"ע מברך במ"מ או יש בה תו"ד ובאנו למחלוקת ר"ש ור"ת ולכן היה אוכל לחם אחר תחילה

שוב אשוב עלי בא'ר דעת הר"ש אם דוקא בבלילתו רכה ס"ל דאין מברך המוציא אבל בבלילתו עבה מודה ר"ש דמברכין המוציא אפילו ע"י משקה ואומר שלדעת רוב הפוסקים ס"ל דהא דקאמר ר"ש היינו בבלילתו עבה ואם טגנו במשקה אין מברכין עליו המוציא וזה יצא ראשונה רי"ו הביאו מדן בסימנין שכתב וז"ל ר"ש והרמב"ן סוברים שאפילו בלילתו עבה אם בשלה או טגנה אין