ויוסף אברהם שעז

דמברכין המוציא כשאר פת חשוב ע"כ. ואני הדל לא זכיתי להבין את דבריו חדא דמ"ש דלא גרע מטורקנין וכו' ומעתה ק"ו וכו' נראה דכוונתו להשוות נדונו לטורקנין וכמו שהטורקנין מברך עליה המוציא וכו' אף נדונו כן וזה היפך כמה גדולים דס"ל דאף בטורקנין מברך במ"מ ואם קבע מברך המוציא והם רוב בנין ורוב מנין ה"ה הרא"ש והטור ואף שבטור סי' קס"ח נראה שדעתו להיפך צריכין אנו לדחוק ולפרש כדברי מרן ז"ל כי היכי דלא ליהוו דברי הטור סתראי נינהו למ"ש איהו גופיה בפסקי הרא"ש וכמ"ש הגו"ר ושו"ר למהר"א נבון הובא בס' פ"ש שכתב כדברינו אלה ומ"ש בירוש' טורקנין חייבת בחלה ומברכין עליה המוציא היינו בדקבע וכמ"ש בת"ד וכן דעת הרב הלכות גדולות וכן דעת הרשב"א בחי' לברכות ומי לנו גדול מהרשב"א שסברתו מקובלת נגד רוב הפוסקים כמ"ש החיד"א בש"הג ח"א וכן דעת הרב שבולי הלקט וכן כתוב בס' התניא וכן דעת רי"ו נתיב י"ו ח"ה וכן דעת הרי"ף שכתב טריתא דארעא מברכין עליה במ"מ והיינו הטורקנין והיא כובא דארעא וכן מצאתי בס' תומת ישרים בהגהות הרי"ף שכתב דטריתא דארעא שכתב הרי"ף היינו כובא דארעא והיא הטורקנין וכן דעת הרמב"ם בפ"ג מה' ברכות עיסה שנאפית בקרקע וכו' והיא הטורקנין וכמו שציין מרן והרב עין משפט והרב מעשה רוקח וכן דעת האבודרהם וזה פשוט. ומ"ש הב"ח והרב פ"ש הדבר קשה ואדרבה כל גדולי הפוסקים קמאי ובתראי ס"ל להפך. נמצינו למידין דלדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ובה"ג והרשב"א ושבולי הלקט ורי"ו ואבודרהם מלבד כמה מהאחרונים דס"ל דבטורקנין מברך במ"מ ואם קבע מברך המוציא וא"כ מה שרצה הרשב"ץ לדונה כפת גמור דלא גרע מטורקנין ליתא דהא בטורקנין מברך במ"מ. ועוד דמה שהכריח מההיא דהרמב"ם שפסק דעיסה שנאפית בקרקע מברך במ"מ ואם קבע מברך המוציא איך אח"ך מדמה נ"ד לטורקנין שהוא נדון הרמב"ם בפשיטות ורצה לומר דנדון הרמב"ם אינו המין שנזכר בפ' כ"מ אלא בימיו היו עושין ענין אחר אכן נראה לי דלענין דינא בנדון הרשב"א כוותיה ולא מטעמיה דלא אמרינן בטורקנין הכי אלא לפי שהם גובלא בעלמא שמערבין קמח ומים ונותנין אותה בקרקע אבל בנדון הרשב"ץ שאינה חסירה שום ענין מענין הלחם ודאי דמברכין עליה המוציא והיא לחם גמור ועדיפא היא מטורקנין: