ויוסף אברהם שעו

לכותח בהדיא פסקו הרמב"ם בפ"ו מה' ביכורים ולפי דברי השו"נ הו"ל להקשות על הרב עין משפט דלמה לא ציין על לחם העשוי לכותח שהרי לחם העשוי לכותח פסקו הרמב"ם שם ולמה לא ציין עליו אלא ודאי נראה פשוט דלחם העשוי לכותח היינו טריתא לדעת הרמב"ם וכבר ציין עליו וזה פשוט ועיין בס' מכתם לדוד דף ובזה יש להקשות ג"כ על הרב מאמר מרדכי בסי' קס"ח סט"ז ס"ק ס"ו וז"ל וקשה למה השמיט הרמב"ם דין טורקנין וטירתא דהיינו גביל מכתח בה' ביכורים לענין חלה ולא מצאתי הערה בזה בשום ספר וצ"ע והיותר תימה על מרן ז"ל שכתב דהרמב"ם לא הביא הטריתא לענין המוציא משום דבש"ס לא הובא אלא לענין חלה ותימה שלא הרגיש שגם לענין חלה לא הזכירה וגם לא הזכיר שם טורקנין וצ"ע רב ע"כ. והתימה ממנו איך לא השגיח שהרמב"ם ז"ל פסק כלישנא בתרא דטריתא היינו לחם העשוי לכותח וכמש"ל ומ"ש שגם הטורקנין לא הזכירו בפ"ו מה' ביכורים בה' חלה ואחר המחילה לא בדק יפה שהרי בההיא איתמר שם עיסה שנילושה וכו' בין בקרקע וכו' חייבת והיינו כובא דארעא דהיינו שעושין מקמח ומים ואופין אותה בקרקע והיא הטורקנין שנז' בפ' כ"מ דף ל"ז ואמרו שם מאי טורקנין כובא דארעא ועיין למרן בכ"מ שציין על מ"ש הרמב"ם עיסה וכו' ונאפית בקרקע וכו' כתב וז"ל ומ"ש בין בקרקע וכו' בפ' כ"מ דף ל"ז ע"ב האי טורקנין חייבת בחלה וכו' כובא דארעא פי' שעושין חפירה בקרקע ואופין שם. ולפי מ"ש דמ"ש הרמב"ם על עיסה שנאפית בקרקע וכו' שהיא הטורקנין שהוזכר בפ' כ"מ חזות קשה ראיתי בדברי הרשב"ץ בח"ד שאלה כ"ח שנשאל על פת שעושין הערביים שקורין. מל'ה ואינה חסירה שום ענין מענייני הלחם בלישתה ועשייתה וחימוצה אלא שבאפייתה חופרין בקרקע מושב הפת ומסיקין אותו היסק הראוי לאפייה ומסירין האש ומנקין אותו מעפר ואפר ומניחין הפת בו ומחזירין האש עליה וכו' ומסיק שם שהיא פת גמור וצריך לברך המוציא דלא גרע מטורקנין שאמרו בש"ס שעושין גומא בכירה ונותנין בה קמח ומים ומערבין אותה ונאפית שם והיא חייבת בחלה ומברכין עליה המוציא ואדם יוצא בה י"ח בפסח ומעתה ק"ו לזה הפת שהיא פת גמורה ואולי שבימי הרמב"ם היו עושין באופן אחר כגון ששוטחין גחלים ע"ג הקרקע ושופכין העיסה עליהם אבל בזה מודה הרמב"ם