ויוסף אברהם שעה

באלט"רייא שהרי כתבו התו' בפ' כ"ש והרא"ש ז"ל דאפילו לר"ת דנתחייבה עיסתה בחלה אין מברכין עליה המוציא שהרי לית להו הו"ד וכו' ע"כ. ואחר התאבקי בעפר כפות רגליו אמינא דלא שלטו מאורי עיניו בדברי מהר"ם וסבר לה מר דנדון מהר"ם בדאית ביה הו"ד אבל באלטרל"ייא לא היה צריך לנהוג כן והאמת מת יורה דרכו דנדון מהר"ם הוא באלט"רייא ואע"ג דהתו' והרא"ש כתבו דאין מברכין עליה המוציא דלית בה תו"ד מ"מ למהר"ם ספוקי מיספקא ליה אם אית ביה תו"ד ולכך היה מברך על לחם אחר וכ"כ רבינו יונה בפ' כ"מ דוירז"ילש הוא שקורין אלטרייא וכ"כ מרן גופיה בש"הט סי' קס"ח וירמיז"יליש שקורין אל טרייא הרי פשוט דנדון מהר"ם הוא באלטר"ייא דויר"זילש ומה שהשיג עליו מרן אינה קושיא ועיקר מנהג מהר"ם הוא באלטרייא כמו שביארנו ומ"ש. הרב פרח שושן דף ח' ע"ג וז"ל ומעתה חל עלינו חובת ביאור דמה גריעות יש לאלטרייא מעיסת מהר"ם ע"ד שכתב הרב"י שלא היה מהר"ם צריך לנהוג כן באלטרייא ותי' דעיסת מהר"ם היו מבשלין אותה במעט מים והמים נבלעים בעיסה ונשאר בה מראה לחם וכו' אבל באלטרייא שלנו לית בה תו"ד וכו' עי"ש. ואחר המחילה ליתא חדא דנדון מהר"ם הוא באלטרייא כמש"ל שנית דמה שרצה לומר דעיסת מהר"ם היה בה תו"ד אין הדברים הללו. יתד דעיסת מהר"ם לכ"ע אין בה. תו"ד ומהר"ם ספוקי מספקא ליה אי אית בה תו"ד או לא והרב פ"ש הנז' קא פסיק ותני דעיסת מהר"ם לית בה תו"ד באופן שדברי הרב פ"ש הנז' אינם מכוונים וכמו שהוכחנו לעיל

אתאן לרישא דבמאי פליגי ר"ת והר"ש בדאית בה תו"ד או לא ונאמר דמדברי הר"ש נר' דהיינו בדאית ביה תו"ד מדקא מייתי מלחם העשוי לכותח וההיא ודאי דאית בה תו"ד וכמו שהבין רי"ו בדברי הר"ש היינו בדאית ביה תו"ד. ובדרך אגב חמותי ראיתי להשו"נ סי' שכ"ט ס"ה ס"ק י"ד מדין לחם העשוי לכותח וז"ל טורייתא ז"ל הטור מימרא דאביי ברכות ל"ז ע"ב ואמר אביי טריתא וכו' מאי טריתא א"ד וכו' וא"ד וכו' וא"ד לחם העשוי לכותח וכו' ולענין הלכה כל הפי' אמת דזה וזה אינו קרוי לחם ובעין משפט ציין בזה בטריתא הרמב"ם פ"ו מה' ביכורים בקשתיו ולא מצאתיו ע"כ. ואחר המחילה מכת"ר דלא דק בזה שהרי הרמב"ם פוסק כלישנא בתרא דאמר בש"ס דטריתא הוא לחם העשוי לכותח ולחם העשוי