ויוסף אברהם שעג

היינו בדאית ביה תו"ד דלס' ר"ת חייבת ולס' ר"ש פטורה אבל כשאין בה תו"ד אף ר"ת מודה דמברכין עליה במ"מ וכן דעת מרן בש"הט שכתב דבר שבלילתו עבה וכו' אפי' יש עליה תו"ד והיא ס' ר"ש. ועל דברי הפרישה שהבאתי ראיתי להרב ב"ד סי' פ"א שהקשה עליו וז"ל אבל ממ"ש הרא"ש הביאו הרב"י ז"ל בא"ח שם והטור יש להקשות קושיא חזקה על הפ"וד וז"ל ורבינו מאיר היה נוהג כשלשין עיסה בביתו כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן היה מצוה לאפות ממנה מעט וע"י כן נתחייבה עיסתה בחלה וכו' וכתב עליו הרב"י שם בטור י"ד שטעמו היה משום דמספקא ליה אי הילכתא כר"ת או כר"ש וכו' וכן כתב הפרישה עצמו שם והשתא איך נמצא ידינו בזה לדעת הפרישה ממ"נ זאת העיסה של מהר"ם היה בה תו"ד או לא דאם היה בה תו"ד למה צריך לאפות ממנה מעט ולאכלו תוך הסעודה הלא לכ"ע חייבת בחלה וגם בהמוציא ואי לא הוה בה תו"ד למה לא היה אוכל בלא המוציא הלא אפילו לס' ר"ת כשאין בו תו"ד אין לברך המוציא אלא במ"מ עי"ש. ולפקד"ן דל"ק מידי דלעולם אימא דהא דפליג הר"ש היינו בדלית בה תו"ד אבל אי אית בה תו"ד מודה ר"ש דחייבת. ומהר"ם שהיה מצוה לאפות היינו לפי דמספקא ליה בעיסתו אי אית בה תו"ד או לא. וכמו שראיתי בפירוש בהג"מיי פ"ג מה' ברכות שהביא משם מהר"ם כמש"ל וז"ל ה"ר יחיאל לא היה רגיל לאכול ורמי"זליש אלא בתוך הסעודה שלא היה ברור לו אם יש תו"ד או לא וסיים עלה עכ"ל מורי ורבי עי"ש והוא מהר"ם מנטבורק כמ"ש החיד"א בשם הגדולים ח"א הרי מדהביא מהר"ם דברו הרב יחיאל ולא כתב היפך דבריו נראה פשוט דכוותיה ס"ל ועוד מדהיה עושה כדעת ר"י נר' דכך ס"ל כנ"ל לישב

ומזה תבין מ"ש הרא"ש דמהר"ם כשהיה עושה עיסה וכו' וגם לא היה אוכל בלא המוציא אלא מברך על לחם אחר תחילה עי"ש הגם שבדברי מהר"ם שהביא המרדכי לא הוזכר כל זה מדברי הג"מיי שהבאתי מוכח כן. הדרן למאי דאתן דמהר"ם ספוקי מספקא ליה ונדון מהר"ם כנדון הרב ר' יחיאל שהוא אל טרייא כמו שהוכחנו לעיל מדברי מהר"ם גופיה והבאתי סמוכות לזה וכיון דמספקא ליה למהר"ם אי אית בה תו"ד או לא לכן לא היה אוכל בלא אפייה ושלא בתוך הסעודה דשמא לית בה תו"ד וא"כ מ"ש הרב ב"ד דנדון מהר"ם הוא כשיש בו תו"ד ליתא דכבר הוכחנו דלמהר"ם